לנו יש אותנו – דברים לפרשת שמות, תשפ"ה

בפרשת שמות יש לנו אחד הגילויים המרגשים של אחוות נשים שקיימת בתנ״ך כולו. הנשים בפרשה עושות הכל כדי להציל חיים ולהיות כח שחותר תחת מאבקי השליטה שגורמים לעבדות ולמוות.

בְּשָׁעָה שֶׁקָּשֶׁה לִי לָשִׁיר / וְהַכֹּל מִתְמוֹטֵט עַל רֹאשִׁי / הֲתַרְשִׁי לִי לִזְכֹּר / וּלְהַזְכִּיר תָּמִיד / לָךְ יֵשׁ אוֹתִי / לִי יֵשׁ אוֹתָךְ / לָנוּ יֵשׁ אוֹתָנוּ. (נעמי שמר)

המיילדות העבריות ממרות את פקודת המוות של פרעה ומצילות את הבנים:

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה.  וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם  אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה.  וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים  וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים. (שמות א טו-יז)

הן אף מקבלות אישור ותגמול על כך מאלוהים.

וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים. (שם כא)

אמם של מרים ומשה מחביאה את משה בתיבה על היאור:

וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר. (שמות ב ג)

 

מרים נשארת לשמור ולראות מה יקרה לו:  

וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. (שם ד)

 

בת פרעה מוצאת את התינוק הבוכה ומיד מבינה במי מדובר. אך החמלה גוברת:

וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. (שם ו)

היא ומרים כורתות ברית לשמור על התינוק ואפילו להחזירו לאמו לכל התקופה בה ינק.שלוש הנשים פועלות למען החיים והעתיד. הערכים שמובילים את מעשיהן – חמלה, אומץ, אהבה, שותפות, ואמון – מהווים תמונת מראה של המציאות הפוליטית המתרחשת סביבן. הן בוחרות לפעול הפוך, תוך סיכון עצמן, כדי להציל את משה התינוק.

הסיפור מראה שכשנשים משתפות פעולה ומתגברות על הבדלי מוצא ומעמד ותרבות – הכל אפשרי!

יש כאן ביטוי למושג ׳אחוות אחיות׳ או ׳׳אחיוּת׳ (sisterhood) . כותבת על כך אורית קמיר:

לצד "המרחב הפרטי הנורמטיבי" נעדר מן השיח הציבורי ומן המודעות הישראלית "המרחב שיכול היה להיות": מרחב של רגשות סולידריות, פירגון ואחווה בין נשים; מרחב של "אחיּות", sisterhood. המרחב הנעדר הזה אינו בגדר מרחב פרטי מובהק ואף לא בגדר המרחב הציבורי הברור. עצם קבלת החלוקה המרחבית ל"פרטי" ול"ציבורי" מקשה ואולי אף מונעת את היכולת לדמיין ולהמשיג את "מרחב האחיוּת" שחוצה את המרחבים המוכרים, הפרטי והציבורי. "מרחב האחיוּת", שלא כמו "המרחב הפרטי הנורמטיבי", אינו מתוחם בישראל כ"מקום קדוש". למעשה, כמו "יישובים לא-מוכרים" הוא אינו מופיע במפות ההוויה הישראלית בשום צבע, סימון או קיווקוו. כתופעות חשובות אחרות בהוויה הישראלית, המרחב הזה הוא לכל היותר נוכח-נפקד; קיים-לא-קיים, ולכן אני מכנה אותו "מרחב האחיוּת הלא-מוכר". היעדרו של מרחב שיח של סולידריות בין נשים מנציח את מה שבעיני הוא המכשול הגדול ביותר העומד בפני נשות ישראל ומונע מאיתנו להשיג שינוי עומק של ממש. (אורית קמיר,  בספר: הלפרין רוני (עורכת) "היכן אני נמצאת? פרספקטיבות מיגדריות על מרחב", הוצאת רכס 2013, עמ' 78).

אורית קמיר מתארת את החוסר במרחב האחיוּת הציבורי שקיים בישראל היום. בהמשך המאמר אורית קמיר טוענת שהשארת מרחב האחיוּת ב"פרטי" מעודד את הקנאה והתחרות בין נשים ומפלג אותן.

הנשים בפרשה חוצות את המרחב הפרטי, הפועלות באחווה ואחריות, פירגון ושותפות, מהוות דוגמא והשראה עבור כולנו: אחוות אחיות במרחב הפרטי המשנה את המרחב הציבורי.

שתפו את הפוסט

מאמרים נוספים על שמות

הישארו מעודכנים!

הירשמו לניוזלטר שלנו ונעדכן אתכם כשאנחנו מעלים פוסט חדש

על הקורסים שלנו שמעת?

אנחנו מציעים מגוון תוכניות למוסדות שלטון, ארגונים ולקהל הרחב