בחג השבועות קוראים את מגילת רות, שגיבורותיה המשמעותיות, מי שמניעות את העלילה ומקדמות את הסיפור, הן נשים. באחד מרגעי השיא של המגילה, הגיבורה הראשית, רות, מגיעה לבועז בלילה, על מנת שיגאל אותה. "וַתָּבֹ֣א בַלָּ֔ט וַתְּגַ֥ל מַרְגְּלֹתָ֖יו וַתִּשְׁכָּֽב" (רות ג, ו) היא עושה מעשה אקטיבי של פיתוי, על מנת להמשיך את שושלת בעלה המת ומשפחתו.
היו עוד לפניה שעשו כך. הראשונות הן בנות לוט, אשר מתוך תודעת כיליון של העולם, השקו את אביהן יין על מנת להקים ממנו זרע: (בראשית יט, לג) וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ". העם המואבי נולד ממקרה זה, ומכאן שמו: מ- האב.
אחריהן מגיעה לאה, אשר באה ליעקב בדמות רחל, "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה. אֲבָל בַּלַּיְלָה לֹא הָיְתָה לֵאָה, לְפִי שֶׁמָּסַר יַעֲקֹב סִימָנִים לְרָחֵל, וּכְשֶׁרָאֲתָה רָחֵל שֶׁמַּכְנִיסִין לוֹ לֵאָה אָמְרָה: עַכְשָׁו תִּכָּלֵם אֲחוֹתִי, עָמְדָה וּמָסְרָה לָהּ אוֹתָן סִימָנִים" (רש"י לבראשית כט, ה). המדרש מרחיב ואומר כי רחל אף הסתתרה מתחת למיטה ודיברה איתו בחושך כדי שיעקב יהיה בטוח שזאת אכן היא. היא אינה כופה עליו יחסים, אך, בעזרת אחותה רחל, 'גנבה' את דעתו של יעקב. לאה יולדת לו את רוב בניו, ובינם יהודה.
יהודה בתורו מפותה על ידי תמר. לאחר שהיא מתאלמנת משתי בניו , וכשהיא רואה שהוא לא משיא אותה לבן השלישי היא מתחפשת לזונה ומחכה לו "וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ" (בראשית לח, טו). היא לא מגלה לו מי היא, אך אינה מספרת לו שהיא מישהי אחרת. היא יוזמת, אך חופש הבחירה נשאר אצלו.
מהזיווג הזה נולד פרץ, וממנו בועז, גיבור המגילה שלנו. רות המואביה נולדה מתוך המעשה של בנות לוט. רות אמנם גם מפתה, אך אינה עושה זאת מיוזמתה, אלא בהדרכת נעמי ובאווירה שאינה מינית: "וְשַׂמְתְּ שמלתך (שִׂמְלֹתַיִךְ) עָלַיִךְ, וירדתי (וְיָרַדְתְּ) הַגֹּרֶן; אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ, עַד כַּלֹּתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת". (רות ג, ג). גם בועז אינו מנצל את היותו בלילה לבדו עם אישה, מתאפק עד הבוקר, ומקדש אותה באופן מכובד מול עשרה מזקני העיר. מהזיווג הזה יוולד בהמשך הדרך, דוד המלך, המשיח.
בכל המקרים ישנה אקטיביות נשית ברורה, אך ישנה גם מגמה ברורה של עידון. בסיפור בנות לוט האקטיביות באה באופן אגרסיבי ועל חשבון הגבר, לאה ורחל עשו במרמה, תמר בהסתר, רות מביאה אקטיביות רגישה יותר, שאינה באה על חשבון הגבר שמולה.
המין הנשי נמצא כמניע יסודי ומשפיע לאורך ההיסטוריה, וגם אם לעיתים נראה אחרת, בעליה מתמדת ברמת ההובלה שלו. אם בעבר נשים היו נחשבות מעין רכוש העובר לסוחר, עם התקדמות ההיסטוריה הנשים מקבלות יותר שליטה ואוטונומיה. הדבר הזה קורה בזכות נשים שקמות ועושות מעשה. מהפכות ושינויים, צריכים כנראה להתחיל באופן אקטיבי, אף אגרסיבי, אך הגאולה האמיתית היא העידון שלהן. היכולת שלהן לבוא לא על חשבון האחר.
לפני שבועיים זכיתי לטייל בהר הגבוה בסיני, 'ג'אבל מוסא', הר משה. מתחתיו, ישנו ואדי הנקרא 'ואדי אל ארבעין'. הם סיפרו לי כי מעבר לארבעים הימים שמשה היה למעלה, וארבעים השנים במדבר, לנצרות ולאסלאם ישנן אמונות נוספות שקשורה בארבעים באותו הוואדי. לכבוד חג המשמש ובא עלינו, נאחל לכולנו שנעלה במשעול הצר אל התורה כשיש מקום לכל האמונות יחד, שדרך של האחד לא באה על חשבון האחר, והעוגה תהיה מספיק גדולה לכולם יחד.
חג שמח!
