דוד שלי, אחיה של אימי, היה טייס בחיל האויר ונפל בתאונת אימונים לפני שנולדתי. עד היום אמא שלי מתגעגעת אליו, מספרת על חוכמתו, כישרונותיו, אומץ ליבו, אופיו המקסים וחוש ההומור שלו. דוד שלי כרת ברית של קדושה עם המדינה הזאת ועם הארץ.
בפרשה שלנו ישנו צווי לכל בני ישראל להיות קדושים "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט, א-ב). הרב יונתן זקס כתב על פסוקים אלה "פנייה כוללת זו היא יחידה במינה בספר ויקרא כולו. חז"ל למדו ממנה שמשה הכריז על המצוות שבפרק הזה באספה של העם כולו, מעין 'הקהֵל'. כל העם, לא רק האליטה של הכוהנים, מצטווה להיות קדוש. לאורך הפרק מתבהר כי החיים עצמם הם שנועדו להתקדש. הקדושה תתבטא באופן שבו העם מתלבש, זורע, עושה דין ומשפט, משלם שכר, מנַהל עסקים. היא תתבטא בהגנה מיוחדת על הפגיעים בחברה – החירש, העיוור, הקשיש, הגר. בחברה הקדושה יאהב איש את רעהו, ולא יהיו נקם ונטירה. אנו עדים פה, במילים אחרות, לדמוקרטיזציה של הקדוּשה. בכל החברות הקדומות היו כוהנים… הכהונה לא הייתה ייחודית לעם ישראל, אך אצל כל העמים היא הייתה אליטה. בפרשתנו, לראשונה, אנו נתקלים בקוד קדושה המופנה אל העם כולו. כולנו מזומנים להיות קדושים" (בתוך: מכהונה לעם, שיג ושיח על פרשת קדושים).
האפשרות שקדושה יכולה להיות נחלת הכל היא מרגשת מאוד. גם ה"שפת אמת" בפירושו על פסוקים אלה, מדגיש כי הקדושה היא נחלת כולנו "קדושים תהיו ובמדרש מרום לעולם ה' כו' נתת קדושה לישראל לעולם שנאמר קדושים תהיו. כי קדושים תהיו היא גזירת הכתוב והבטחה כי לעולם נמצא קדושה טמונה בנפשות בני ישראל. כמו שנאמר לעולם יראה אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו. וזה ניתן לישראל באמרו אנכי ה' אלהיך" (שפת אמת, ויקרא, כו, ב). פוטנציאל הקדושה נמצא בכל אחד מאיתנו.
הדימוי הרגיל שלנו על קדושה קשור להיבדלות. אך הקדושה באה לידי ביטוי במפגש שבין נבדלים. כשמתקיים מרחב אינטימי נטול אינטרסים, שבו שתי ישויות, אדם ואדם, עם ואלוהים, אדם והשבת, כאשר הן נמצאות ביחד ולחוד. כל ישות כזאת קיימת בזכות עצמה, אך באותה מידה רוצה ושואפת להיות בקשר עמוק, אוהב ונאמן עם הישות השניה ואחת בשביל השניה בהדדיות ובשוויון.
כמו שכתוב במשנה, מסכת אבות, פרק ה', הלכות טז-יז: "כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְּלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, וּבְטֵלָה אַהֲבָה; וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָה בְטֵלָה לְעוֹלָם. … כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם; וְשֶׁאֵינָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם". אהבה ומחלוקת שאינן תלויות בדבר קיימות ועומדות כי הן אינן מבקשות לגבור על מי שנמצא מולן. הן רוצות ושואפות לקיים את האמת הפנימית שלהן. אך כל הזמן בקשר הדוק ובאמון עם מושא האהבה או בר הפלוגתא. כדברי השיר של אגי משעול: "בּוֹא נִתְחַתֵּן וְנַעֲזֹר לֶאֱלֹהִים / לְמַשֵּׁשׁ אֶת יָפְיוֹ" (הליקון).
הניסיון לקיים מרחב של קדושה בין נבדלים שונים, הוא אתגר קשה. זה יכול לקרות לרגע או להיות כחלק מחוויה. אך, עצם האפשרות להיות בקדושה היא מרגשת ומרוממת וממלאת בהשראה וכולנו יכולים להיות בה.
הדוד שלי, בעז גפני, מסמן לי את האפשרות הזאת. בעשרים וארבע שנותיו, הוא חי את חייו במלואם מתוך מחוייבות וחיבור. הוא חלם ועשה ויצר ואהב ורוחו וזכרונו איתנו תמיד.
