גשם בוא – פרשת וירא, תשפ"ד

פרשת השבוע, וירא, נותנת לנו הזדמנות לחזור אל תפילה שלא הספקנו להגיד השנה: התפילה שסוגרת את תפילות חג הסוכות,שמחת תורה ושמיני עצרת ומבקשת על הגשמים. בשיא התפילה, אנחנו שרים את הפיוט "ישב רוחו יזלו מים" שמבקש את המים שירוו את האדמה בזכות מעשי אבותינו. הראשון שבהם, הוא כמובן אברהם, שהציע לאורחיו מים, בסיפור הפותח את הפרשה.

בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן תְּבָרֵךְ עֵדָה

בְּפַחֵי יָגוֹן כְּצִפּוֹר לְכוּדָה

בְּצִדְקַת אַב הָמוֹן הֵכִין סְעוּדָה

וְאָמַר יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם

יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם

(מתוך תיקון הגשם)

אברהם יושב בפתח האוהל, כחום היום, רגע אחרי שעבר ברית מילה בגיל 90. הוא כנראה חלש ועייף. אבל, כשהוא מזהה אורחים, שהוא חושב לערבים, הוא מזנק ממקומו ומקבל את פניהם ורגע לפני שעורך להם שולחן, מציע להם מים לשטוף את הרגליים ולהתרענן מהמסע. חלק מהמפרשים אומרים שביקש שיתנקו מהעבודה הזרה שחשב שהם עובדים. ובכל זאת, מחשבה זו לא מנעה ממנו מלארח אותם.

לאברהם העברי היכולת להחזיק את שני הצדדים: האיש שמוכן למסור את הנפש ולהיות בעבר האחר של העולם כולו בשביל לעמוד על האמת שלו- שיש אלוהים אחד, הוא אותו האיש שמארח באדיבות גדולה את מי שהוא חושב שהם ההפך הגמור מדרכו, עובדי עבודה זרה. חייהם חשובים לו. כמו חייהם של אנשי סדום, שהוא מבקש להציל. ולא זו אף זו – דווקא בזכות המעשה הזה ממש, אנחנו מבקשים את המים בשמיני עצרת.

לאברהם אבינו היכולת שלו להחזיק בתפיסה עמוקה וזוהרת של הומניות ואוניברסליות של אלוהות אחת, שיצרה את האדם בצלמה. אברהם לא עובד את אלוהים כי זה משתלם לו באופן אישי ומספק לו צורך, אלא כי התגלה לו אלוהים גדול ואחד, אלוהים שלא שייך למעשה כזה או אחר, לעם כזה או אחר – אלא לאנושות כולה. בזכות המבט הזה של אברהם העברי, אנחנו מבקשים מים ומבקשים אותם לא רק לעצמנו, אלא לכל היצורים שנבראו על ידי האל האחד.

בימים אלה, שלעיתים אנחנו מרגישים בהם כציפור לכודה בפחי יגון, כפי שמציע הפייטן שאיננו ידוע לנו, מזמנים לנו הזדמנות לדבוק במידותיו של אברהם, שבתוך כאבו הפרטי הגדול, מצליח לזהות צורך אצל אדם אחר. שונה ממנו. הפוך ממנו בדעותיו ובהנהגותיו, ולהציע לו מים. להציע לו צל. כמה כוח יש בסיוע לאחר בזמן שאני בעצמי זקוק.ה לעזרה. כמה חסד. זוהי מידתו של אברהם – חסד.

גם אביתר בנאי מציע לנו בשיר, או אולי הפיוט המודרני, "לילה כיום יאיר" לדבוק במידת החסד ולהציע כוס מים, בתוך רגע אפל וחשוך.

אני מרתיח את המים

זיכרונות צפים

מאיימים לשרוף הכל

יש מגירות שעדיין אני לא פותח

עד שיוסיף בי אור

זה בנקודות הקטנות

במילות עידוד

לשרוך ת'נעליים

לכפתר את חולצת הכפתורים הלבנה

להציע לך כוס מים

(לילה כיום יאיר)

נתינה לאחר, לעיתים אפילו כוס מים, היא מה שמסלק את החושך ונותן כוחות של ממש  למרות הכאב. נתינה זו נובעת מתוך היכולת שלנו לראות באדם האחר את צלם האלוהים שבו ואת התזכורת שהאדם נברא יחידי כדי ללמדנו  שכָל הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא (סנהדרין ד' ה') . קיום נפש יכול להיות גם מחווה פיזית קטנה , ובלבד שהיא ראיית האחר במלואו ובמילואו. התורה תחילתה חסד וסופה חסד (סוטה יד ע"א) זוהי תורת אברהם, שכולנו בניו, שבזכות קיומה מתקיים העולם כולו.