חג סוכות הוא החג האהוב עלי בשנה – בפער גדול. אולי ארעי הוא תנועה אינטגרלית לנפש שלי. או אולי זה החוץ, והטבע, והאורחים, וזה שיש הרבה זמן להיות בו, בלי התחושה שרק בישלנו ונגמר החג. בדיחה ידועה מתמצתת את חגי ישראל: ניסו להרוג אותנו-ניצלנו-בואו נאכל. חג הסוכות קצת חף מהדבר הזה. ואולי מכאן התחושה שמלווה אותי בחג זה, שאנחנו חוסים בצילו של חסד גדול.
מה זה צל? אילו אסוציאציות היא מעלה אצלנו. כילדה תשיעית שגדלה בצילו של אבא עם 'שם', האסוציאציה הראשונה היא הסתרה מהחשיפה לעולם, משהו שמטיל אזור חשוך שלא מאפשר שיראו את הגוונים המיוחדים של מה שמוסתר ממנו. בד בבד, מאותה החוויה הצל יכול לגונן, לפרוש עלינו איזה קרירות בארץ מוכת שמש זו.
המקורות מביאים את כל הפנים של הצל. בתפילת יום כיפור אמרנו 'אנו ימינו כצל עובר', משפט שמבוסס על הפסוק ״אדם להבל דמה, ימיו כצל עובר״ (תהלים קמד ד). ה׳צל׳ שאנחנו, מדגיש את הזמניות שלנו אל מול האל הנצחי, כפי שהפיוט מהימים הנוראים מנסח בחריפות מעוררת יראה: ׳ואתה הוא ושנותיך לא יתמו׳. הפסוק מדברי הימים (א כט) ״כצל ימינו על הארץ ואין מקווה״ מוסיף על הידיעה על אודות הארעיות שלנו את העובדה, שחיים זמניים אלה לא נאספים לשום מקום. אווירה שמחה אין כאן.
׳כשאדם קטן מטיל צל גדול, סימן שהשמש שוקעת׳ מתאר יפה לין יוטנג, את הצל כביטוי לצד אפל שמגיע לעמדת שליטה, וה׳ ישמור עלינו מזה. משל יותם בספר שופטים מספר איך הולכים העצים למצוא מלך למשוך עליהם: הם עוברים את כל העצים המשובחים – זית, תאנה, גפן – אבל הם מתחמקים מהמלכה כדי לא להפסיק מתנובתם הטובה.
ואז הם מגיעים לאטד, שאומר להם: ׳אם באמת אתם מושכים אותי למלך, בואו חסו בצילי. ואם אין, תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון׳ (שופטים ט טו). האטד מוכן להיות מלך – כלומר, הוא מוכן לתת הגנה, אך כבר מזהיר מראש שאם לא יצלח, הוא ישרוף את כולם. בימינו היינו קוראים לזה ׳פרוטקשיין׳, או בשם העברי התקין ״דמי חסות״. זה מציע הביטחון שאנחנו חוסים בצילו, הוא הגורם המאיים בעצמו.
זכורות לי כמה סיטואציות של המתנה לטרמפ באמצע הלילה. מפחיד. ואז מגיע טרמפ מפוקפק, ועולים, כדי לא להישאר בטרמפיאדה לבד בלילה. הפחד בעצם שולח אותנו אל מטיל הפחד בעצמו. בולטת בפסוקים אלו בספר שופטים המילה ׳באמת׳. האטד שיודע שאין לו הרבה מה להציע מטיל ספק ברצון האמיתי של העצים בהמלכתו. השפה האלימה שלו נובעת מחוסר ביטחון. הוא צריך ללכת לפסיכולוג; לא כדאי שהוא ינהיג. אבל מה לעשות, ככה זה כשהאנשים הטובים לא רוצים להפסיק מ׳עשייתם הטובה׳.
אבל יש גם צל טוב. הפסוק הרצוף אהבה משיר השירים ׳כתפוח בין עצי היער, כן דודי בין הבנים. בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי׳ (שיר השירים ב ג) שמביא את תחושת הנחת של לחסות בצלו של מי שאנחנו אוהבים וסומכים עליו. בתהילים (קכא ה) מתואר הצל כשמירה של האל עלינו, ״ה׳ שמרך, ה׳ צילך על יד ימינך״. זוהי שמירה אמיתית, לא ׳אטדית׳. ויונה הנביא, שגם איתו נפגשנו לא מזמן בתפילת יום כיפור, מתחנן במדבר לצל שיציל את חייו.
המשנה קובעת שהסוכה צריכה ש׳צלתה תהיה מרובה מחמתה׳ (סוכה ב ב). סוכה שאין בה מספיק צל היא פסולה. אנחנו חייבים לשבת בצל עכשיו שבוע. כל מה שנותר הוא להתפלל שיהיה זה צל טוב ומיטיב, לנו ולכל האורחים בסוכותינו.
חג שמח!
