נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" – שח אלוהים לאדמה
מתוך עפרה – נוצר האדם ונצטווה לעבדה ולשמרה
נשבע הוא: "לעד לא יקללה"
אך אם תטמא – תשא עוונה
בעת כעס וחימה – תחדול יבולה
רק אנא, אל תאמר בלבבך: "כוחי ועוצמת ידי…"
ומכל המצוות, בהר סיני ציוונו לאמר:
"כי תבוא אל הארץ… את שנת השבע תשמור:
כרמך לא תזמור,
את ספיח קצירך לא תקצור,
ענבי נזירך לא תבצור,
שבת שבתון לעבד, לאמה, לשכיר, לגרים ולכל חי."
שאל התלמיד את ר' אבהו: "מה הטעם לשביעית?"
אמר הקב"ה לישראל: "יש לזרוע שש, ובשביעית – להשמיט."
לארץ – רק אדון אחד,
בעלותו של האדם – אינה לעד
אך זכו ישראל למעמד מיוחד
"בכל שבע שנים אני נותן את הארץ מחדש לבני"
על שמיטת הארץ גלות באה לעולם
מונים הרגבים כל שנת עוון – ומשמטים מעצמם.
אז תרצה הארץ השבתות,
כל ימי השמה – תשבות,
על אשר לא שבתה בשבתכם על האדמות,
"והריקותי אחריכם חרב" , ואחר – "והריקותי לכם ברכה עד בלי די!"'
האדם, נפש חיה, רוח וחומר,
קיבל ארץ נחלה, עם דברים ואומר:
לא להיות עבדים לאדמה,
לא להשתעבד לעבודתה,
בכל שש שנים – לשומטה,
עת לרוח, עת ללמוד, עת לשקוט, עת לפנאי…
"שמוט כל בעל משה… לא יגוש את רעהו ואת אחיו"
לווינו כסף… קנינו את אחינו… עתה עלינו להשיב.
"'פתוח תפתח את ידך, העבט תעביטנו",
פן יהיה דבר בליעל עם לבנו,
כי לא יחדל אביון מקרב ארצנו
ויאמרו כל העם אמן, ויהללו את אדוני
שנת השמיטה המקודשת, כמוה כשבת בראשית,
מביאה היא בכנפיה שלום לכל אדם… שלווה ואחדות לאומית
בקרב כל העם ומעמדיו,
אל שולחן הבורא מסבים יחדיו
נהנים וניזונים משפע ברכותיו
ה' ישרה שכינתו ויפרוש סוכת שלומו, עם ישראל חי!
היא תביט אלי טובה וחכמה, אמא אדמה
גם ללא צל עץ, ללא מטר, עד מותי – רחומה,
שאגת ההמון וקריאות התפילה
קול מים רבים וקולות מלחמה
מתמזגים להמייה אחת – אנחת האדמה
והיא עתידה לשכך את כל כאבי, את לילותי, את ימי
פורסם לפנים ב'מטעמי המקרא- מתכונים בניחוח פרשת השבוע', הוצאת דני ספרים, עורכת ומפיקה: דפי פורר-קרמר
