על משקל תופעת ה"בייבי בום" מהתקופה שלאחר מלחמת יום-כיפור, אפשר לזהות בתקופה כואבת זו שלנו "אהבה בום". אנשים ונשים, גדולים וקטנים מחפשים אהבה. תמונות מחתונות מרגשות צצות חדשות לבקרים, זוגות נשואים שמוצאים זה את זה מחדש ועוד שלל ביטויים. נדמה שזה ביטוי ליצר חיים עמוק שקיים בתוכנו, ומתגבר דווקא אל מול תהומות כאב ואבדון וצער שאנו חווים כעת.
מתוך הספדים שיוצאים מלבבות שבורים, ישנה התגלות של אהבה. כך הספידה הלל גרנות, את אחיה אמיתי ז"ל, שנפל בגבול הצפון: "תאהבו אותנו, תאהבו אתכם, תאהבו בשם אח שלי, כי אנחנו נלחמים בשם האהבה: האהבה לילדים שלנו, האהבה להורים שלנו, האהבה לאחים שלנו, האהבה לעם ולארץ שלנו. תנו לשברים של הלבבות שלנו להתאחות ללב אחד גדול בשם אח שלי – כי רק האהבה תנצח".
מופע מפעים של אהבה נמצא בפרשת השבוע 'ויצא', בין יעקב לרחל. לאחר המפגש הדרמטי ליד הבאר, מספרת התורה: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל… וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים, וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית כ"ט, יח-כ). ההקשר שלפני ואחרי אינו פשוט: יעקב בורח מבית הוריו לבית לבן הארמי הרמאי. בהמשך יעלו קשיים בחייהם המשותפים של יעקב ורחל ולאה ועוד, אך, ברגע המפגש הזה, מתגלה חומר הגלם שאולי הוא הנותן כוח להתמודד עם כל אלה: האהבה.
מספרים חסידים שפעם שאלו את הרבי מאפטא, בעל 'אוהב ישראל', על פירוש הפסוק "ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים, ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". כיצד באהבה זו הזמן מתכווץ לימים אחדים? אדרבה, באהבתו צריך היה כל יום להיחשב אצלו כשנה! ענה הרבי: "יש שני מיני אהבה. יש אהבה המדבקת בעצם האהוב, וחוזרת תמיד אל האוהב. אז אמנם כל שעה ארוכה וכבדה בעיניו, מפני שנכסף הוא להגיע אל העצם האהוב, אל עצמו… ויש אהבה שאינה חוזרת אל האוהב אלא מתדבקת באהוב, ואז אחת היא לו אם האהוב רחוק ממנו אלף פרסאות או פרסה אחת. לכן נאמר ביעקב "באהבתו אותה", הוא אהב אותה, אותה ממש…"
ישנה אהבה התלויה בקשר עם האהוב ומהווה דרך לסיפוק עצמי. ולכן, בלי המפגש עצמו, הזמן עומד מלכת. וישנה אהבה גבוהה יותר, הממוקדת במי שאוהבים אותו, ואינה תלויה במפגש, מרחק או זמן.
אהבה שכזו מולידה נתינה ונולדת מתוך נתינה.
"הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם – ייטיב לו. אבל הסברה השנייה היא – כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מעצמיותו בהם הוא. ועמוקה היא האהבה הזאת מאוד, והאהבה הזאת היא אשר תבוא מן הנתינה… אך יתבונן נא האדם – כי לאשר יתן יאהב!". (הרב אליהו דסלר, בעל "מכתב מאליהו").
מעבר לסיפורי האהבה הפרטיים, אנחנו רואים גל גדול, חוצה גבולות ומגזרים, של נתינה. הנתינה הזו מגלמת את האהבה ומייצרת עוד הרבה ממנה בעולם.
נתינה אינה מתבטאת רק בתוכניות גדולות, אלא גם ברגעים קטנים.
יָד עַל הַגַּב.
כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת יָד עַל הַגַּב?
כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת יָד הַמּוּנַחַת עַל הַגַּב בְּרַכּוּת?
כַּמָּה מֻפְתָע יָכוֹל לִהְיוֹת גַּב כְּשֶׁמּוּנַחַת עָלָיו יָד בְּרַכּוּת?
כַּמָּה מֻפְתָע יָכוֹל לִהְיוֹת הַלֵּב
כְּשֶׁמּוּנָח עַל גַּבּוֹ גַּב
וְעַל גַּבֵּי הַגַּב מוּנַחַת יָד
וְעַל גַּבֵּי הַיָּד מוּנַחַת רַכּוּת
וְעַל גַּבֵּי הָרַכּוּת מוּנָחוֹת מַחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת מְאֹד
("שכבות" אמה שם-בה אילון)
אותה אהבה רצויה רצופה מחוות פשוטות ויומיומיות של נתינה. גם אנחנו, כמו גיבור הפרשה שלנו, מתמודדים, אולי יותר מאי פעם, עם אתגרים קשים מאוד ושלל בעיות מורכבות שלהן פתרון פשוט: אהבה.
שבת שלום.
