יש לי סיכוי להינצל אני יודע – פרשת נח, תשפ"ג

אם אומרים לכם שהעולם מתחמם ובפחות מחמישים שנה נוכל לצאת מהבתים רק בשעות הערב, מה תעשו? אם המצב הכלכלי בארץ מחמיר ונראה שיש מקומות בעולם שיותר פשוט לחיות בהם בכבוד, תישארו או תלכו? ואם אלוהים מציע לכם לבנות תיבה ולהינצל ממבול קוסמי שיחריב את כל הבריאה הקיימת, מה תגידו לו?

כומר בשם ריינהולד ניבור בחר לומר לו, "אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם, אֶת הָאֹמֶץ לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי, וְאֵת הַתְּבוּנָה לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶן". 'תפילת השלווה' מבחינה כי ההבנה מתי יש ביכולתנו לשנות ומתי לא היא המפתח לעשייה נכונה (ולשלווה). נח מבין שהעולם הולך לאבדון, ואת הימים האחרונים של העולם הוא מבלה בבניה קדחתנית של תיבה ענקית, ובבחירה מדוקדקת של המינים שיישארו בעולם החדש. אלוהים הציע לו והוא, איש תמים סך הכל, נענה.

ספר הזהר על פרשת נח מעז לבקר את נח על הצייתנות המיידית שבה הסכים לתכנית האלוהית. לדבריו נח יוצא מן התיבה ומבכה את האסון ואת חוסר רחמי האל, ואז עונה לו האלוהים:

"רועה שוטה, כעת אתה אומר לי כך ולא בזמן שאמרתי לך בלשון רכה? כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ואני הנני מביא את המבול כו' לשחת כל בשר כו' עשה לך תיבת עצי גפר. כל זה התעכבתי עמך ואמרתי לך כדי שתבקש רחמים על העולם! ומששמעת שתינצל אתה בתיבה לא נכנסה בלבך רעת העולם, ועשית תיבה וניצלת".

מכאן עולה השאלה: האם היה יכול נח להשפיע על המציאות ולחסוך מן העולם את המבול? הזהר חדש מציע את האפשרות החתרנית שכן, האלוהים אכן רצה שנח יעצור אותו וימתיק את הדין לרחמים (כמו אברהם בסדום, משה בעגל – אולי לכן הם אלה שהופכים לאבות האומה, ולא נח).

הבעל שם טוב, ב"עמוד התפילה" שנאסף מדבריו, ייקח את הצעת הזהר ויהפוך את הסיפור. הוא ישתמש במבנה התיבה ויבנה על גבי פרשת נח את כל רעיונותיו על התפילה כמרחב הפוטנציאלי שמתוכו יכול אדם לפעול במציאות ולהשפיע עליה. התפילה הופכת להיות התיבה, ודווקא היא האפשרות והיוזמה לא לברוח אלא להציל את העולם.

זהו בעצם המצב התודעתי שבו אנחנו מסוגלים לדמיין אפשרות אחרת למציאות, שבו פותחים צהר להאיר החוצה, דרך תיבת בעל התפילה בבית הכנסת, ודרך תיבות האותיות שהופכות כוונות למילים, והן שמסוגלות להציל עולם שלם.

"יש מלחמה באמצע אירופה, אבל החדר חמים ונעים ואת ישנה" כתבו יהודית רביץ ודן תורן, ומציעים לנו חדר חמים ושינה. "בַּחוּץ שָׁאֲגוּ: אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן. וּבְחַדְרוֹ הַסָּדוּק, הַמְנֻפָּץ שָׁרוּ כְּרוּבִים עַל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה" אומרת זלדה על סבה, ומציעה חדר סדוק ותפילה. לפעמים הכאוס גובר ואין ברירה אלא להתכנס בחדר, ואז השאלה היא האם הניתוק יכול להיות גם תיקון (אותן אותיות).

הבעש"ט מציע את האפשרות לחבר ביניהם. התיבה צריכה להביא אור אל העולם, ואולי מדובר לא בניתוק אלא בהתכנסות. כך "בא אל התיבה" מתחבר אל "צא מן התיבה", כאשר האדם נכנס אל התיבה בעזרת כוונות ועבודה נכונה ניתן לייצר חיבור למציאות ואפילו שינוי שלה.

עבורי יש כאן שאלה מהותית על חיבור בין פנים לחוץ, ובין יחיד לכלל. זו שאלה על יצירת מרחב ביתי פנימי שמסוגל מצד אחד לייצר ביטחון והצלה, ומצד שני להתחבר למציאות, להיות מעורב ולהשפיע בה. פעם חמישית בחירות, חמסה חמסה, ואני תוהה לגבי החדר שלי: האם הוא תיבה נוחה, או תיבת הבעל שם טוב?

שתפו את הפוסט

מאמרים נוספים על נח

הישארו מעודכנים!

הירשמו לניוזלטר שלנו ונעדכן אתכם כשאנחנו מעלים פוסט חדש

על הקורסים שלנו שמעת?

אנחנו מציעים מגוון תוכניות למוסדות שלטון, ארגונים ולקהל הרחב