אחת הבשורות הגדולות שהביאה המסורת היהודית לעולם היתה הבטחת הבחירה החופשית.
בעוד שביוון העתיקה הגורל העיוור (מוֹיְרָה) שלט בכל ודחף, לשם דוגמא, את אדיפוס באופן בלתי נמנע להרוג את אביו ולשאת את אמו, ובעוד שבמסופוטמיה הכאוס ההיולי (האֵלָה תִיאָמָת) היה הבסיס שעליו נבנה העולם ושאליו הוא עלול להתדרדר, סיפור בראשית שלנו מציג לעולם את הבחירה כבסיס לאנושיות: החוק ניתן מאת האל והאדם הראשון בוחר להפר אותו – ובכך הופך לאנושי.
והנה, בפרשת השבוע שלנו משהו לכאורה משתבש במצבו הקיומי של האדם: אלוהים מחליט שאחד מאיתנו לא יוכל לבחור. בפרק ד' מורה הקב"ה למשה לדרוש את שחרורו של עם ישראל מעבדות מצריים, וגם מבטיח לו שפרעה ימאן לעשות זאת:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כׇּל־הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת־לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת־הָעָם׃(שמות ד כא)
אלוהים מבטיח במפורש שהוא יחזק את לבו של פרעה כדי שזה לא ישלח את עם ישראל. ואמירה זו היא ראשונה מתוך סדרה: כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ (שמות י א); וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה (שמות י כ, כז); וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה (שמות יד ד) ועוד. נראה שאלוהים ממש מתעקש לא לאפשר לפרעה שום מידה של בחירה חופשית.
אבל איך ייתכן שלא ניתנת לפרעה בחירה חופשית? ואם לא ניתנת, במה לעזאזל הוא אשם? יותר מכך: במה אשם בנו הבכור וכל בכורי מצריים???
השאלות הללו זועקות כנגד חוסר הצדק שנגלה לפנינו, אבל אף יותר מכך, הן תוהות על הפרת הברית שלפני הברית, אותה הבטחה מובלעת שניתנה כבר לאדם הראשון: שיש לנו בחירה חופשית, ושניתן, בעיקרון ובמעשה, לבחור בטוב.
פרשנים שונים תולים את סיבת המהלך האלוהי הזה ברצון האל להפגין את כוחו אל מול כל העולם. לכאורה אם פרעה היה משחרר את בני ישראל כבר אחרי המכה הראשונה, לא היה נגלה כל ארסנל הנשק הלא-קונבנציונלי של האל, ואומות העולם לא היו מתפעלים מספיק מכוחו. במילים אחרות, הבחירה החופשית של פרעה הולאמה לצרכים לאומיים.
אבל הספורנו (רבי עובדיה סְפוֹרְנוֹ, המאה ה-16 באיטליה) נותן פרשנות שונה: על פיו "בהיותו [של פרעה] בלתי יכול לסבול המכות היה משלח את העם בלי ספק, לא מפני שייכנע לאל יתברך לעשות רצונו, ולזה חזק את לבו."
כלומר על פי הספורנו פרעה אכן היה משלח את ישראל בגלל המכות מיד, אלא שזאת לא היתה מטרת האל. הקב"ה לא רוצה ציות מכאני שנובע מתוך כאב, או פחד מעונש. הוא מעוניין בקבלה אמיתית של ציוויו – "שייכנע לאל יתברך לעשות רצונו" – הוא מעוניין בהבנה שדרכו של האל היא הראויה ללא קשר לשכר ועונש.
אלוהים מחזק את לבו של פרעה לא כדי למנוע ממנו בחירה, אלא כדי לאפשר לו בחירה. הוא נותן לפרעה אפשרות לבחור בטוב לא בגלל הפחד מעונש – מכות נוספות – אלא משום שזה הדבר הנכון והטוב לעשות. זוהי, כמובן, בחירה אמיתית, עמוקה יותר, בחירה חופשית.
באופן מעניין, נוצרת כאן הקבלה בין פרעה לבין ישראל: מה עם ישראל משתחרר בכוח הקב"ה מעבדות על מנת לעמוד מתחת להר סיני ולבחור לקיים את רצון האל, גם פרעה משתחרר בכוח הקב"ה מעבדות לפחדיו וכעסו על מנת לעמוד לפני משה ולבחור לקיים את רצון האל.
אותה הקבלה נצחית נמשכת גם אל חיינו: בכל יום אנחנו עומדים בתחתיתו של הר ומתבקשים לבחור. לא מתוך פחד מעונש ולא בגלל רצון פשוט לשכר. אנחנו מתבקשים לבחור בטוב רק מפני שהוא טוב.
