למה לוותר על חלומות אם אפשר לוותר על המציאות? – פרשת מקץ, תשפ"ג

"ויהי מקץ שנתיים ימים", כך מתחילה הפרשה, ברגע מכונן ומשמעותי של סיום. סיפורו של יוסף מקבל היפוך כיוון, ואירועי השנתיים האחרונות מסיימים פרק חשוב בחייו. בהמשך הפסוקים מוסיפים למצלול את המילים "וייקץ פרעה" – יקיצה המסמנת את קץ השינה. אירוע המפנה הקריטי שממנו תתגלגל העלילה בשרשרת מקרים שיובילו את יוסף אל מעמדו כמשנה למלך, ולמפגש מחודש עם אחיו – הוא לא אחר מאשר רגע של חלימה.
מי שקיבל יחס מזלזל, לגלגני, לחלומותיו – "בעל החלומות הלזה" (בראשית לז, יט) , מקבל הזדמנות לשנות את גורלו מן הבור אל המלכות בזכות התייחסותו המכבדת לחלומות של אחרים, הן בבית הכלא עצמו – לחלומות שר האופים ושר המשקים – והן לחלומותיו של פרעה.
בכדי להיות פותר חלומות, על יוסף לעבור תהליך משמעותי של התבגרות ועוצמה. הוא מוכן לעמוד מול תחושותיו, ולחפש את נקודת התוקף הפנימית שלו שבה הוא מאמין לעצמו. הוא יודע שחלומותיו הם עניין רציני, ולכן הוא יודע שחלומות בכלל הם עניין רציני. הוא לא מפנים את הזלזול שחווה מאחיו, וגם לא מחצין אותו כנגד חולמים אחרים.
אמנות החלימה היא האפשרות לפגוש חומרים שאינם במציאות הנגלית. החלימה מאפשרת לחולמיה להעז ולדמיין, לגעת במרחבים אחרים מעבר למרחב המוכר והוודאי. ארי אלון (בספרו "עלמא די") הבדיל בין ה"חולמים בהקיץ" ו"הקצים בחלומות". יוסף אכן מתחיל כך, כשהוא מצד אחד ואחיו מן הצד האחר, אולם בתהפוכות חייו הוא פוגש בורות עמוקים שמלמדים אותו לרדת למציאות, עד שהוא לומד לחבר בינה לבין חלומותיו.
"מי שתשוקתו וחזיונו לא התערבו מעולם עם התשוקה והחיזיון של ציבור אנושי, לא יהיה לעולם להוגה סוציולוגי", אומר מרטין בובר (בספרו תעודה וייעוד, כרך ב').
כאשר יוסף מסוגל לעשות צעד נוסף ולעבור מחלומות של עצמו לחלומות של אחרים, הוא לומד להתחבר למי שסביבו. הוא מכיר מתוכו כי חומרי החלום מבטאים מימד חשוף ורגיש שמכיל לרוב חלקי רצונות ומאוויים עדינים וסמויים, והוא לומד רגישות והקשבה. פתירת חלומות אינה טכניקה, זו הקשבה עמוקה לחולם, לפחדיו ולתשוקותיו.
היכולת לנוע בין חלום ומציאות, ובין העצמי לאחר, מרמזת על יכולת אינטגרטיבית עמוקה ופנימית. ניתן לראות את תהליך האינטגרציה גם במאפייני החלום של פרעה (ושריו) מול חלומותיו של יוסף הנער. המעבר מחלום יוסף של אגו ילדי המשקף צד אחד של המציאות, לחלומות פרעה המכילים טוב ורע, בריאות וחולי.
פרשנותו של יוסף לפרעה מכילה מורכבות של מציאות, שפע ורעב, ומתוך כך הוא מסוגל לקחת אחריות ולייצר פתרונות יצירתיים. סמכותו עברה ממימד האגו הנהנה מכך שכולם משתחווים לו, למימד של אחריות וניהול מערכת ציבורית.
חנוכה הוא חג של ריבוי אור. כאשר יוסף בוחר ללכת בנתיב החלומות הוא מחזיק חזק את האור הקטן שבתוכו וממשיך להאמין בו, גם בבור החשוך. כשהוא מצליח לפתור חלומות של אחרים הוא לומד להאיר החוצה, ומתוך כך מצליח להתחבר לייעוד שלו בוורסיה הבוגרת והמפותחת יותר, ולהפוך אותו לאבוקה גדולה.
הרב קוק מזכיר לנו כמה חשוב הנר הייחודי שבתוך כל אחד ואחת, וכמה חשוב לזכור ולטפח אותם, ראשית בתוכנו, ומתוך כך החוצה.
"צָרִיךְ שֶׁכָּל אִישׁ יֵדַע וְיָבִין שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכוֹ דּוֹלֵק נֵר וְאֵין נֵרוֹ כְּנֵר חֲבֵרוֹ וְאֵין אִישׁ שֶׁאֵין לוֹ נֵר. וְצָרִיךְ שֶׁכָּל אִישׁ יֵדַע וְיָבִין שֶׁעָלָיו לַעֲמֹל וּלְגַלּוֹת אוֹר הַנֵּר בָּרַבִּים וּלְהַדְלִיקוֹ לַאֲבוּקָה גְּדוֹלָה וּלְהָאִיר לְעוֹלָם כֻּלּו".
לכן האור של החנוכייה נמצא בפתח הבית, בחיבור בין החוץ לפנים.

שתפו את הפוסט

מאמרים נוספים על מקץ

הישארו מעודכנים!

הירשמו לניוזלטר שלנו ונעדכן אתכם כשאנחנו מעלים פוסט חדש

על הקורסים שלנו שמעת?

אנחנו מציעים מגוון תוכניות למוסדות שלטון, ארגונים ולקהל הרחב