אבי בן ה-94 לימד אותי שהוא אף פעם לא פגש אדם שאמר על ערש דווי, הלוואי שהייתי מבלה יותר זמן בעבודה. למפגש עם המוות יכולת להעמיד במרכז את השאלה הבסיסית, מה ערך חיי?
אלא שלעתים קרובות, תחת התבוננות ישירה אל רזון הקיום שלנו, אנחנו מעדיפים לרכך את השאלה ולרפד את הקרקע הקשה של התשובות. שתי הדרכים מובילות המאפשרות בריחה מעין זו הינן ילדים ורכוש. אם נצטבר הרבה מהם, נוכל להשאיר מאחורינו חותם.
אברהם אבינו נקלע למצב הזה. בהמשך לציווי ״לך לך,״ אלוהים מבטיח לו ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל״ (בראשית יב ב), ריבוי זרע. בהמשך האל גם מבטיח לו קרקע להוריש להם (״אֶת־כׇּל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם״ (בראשית יג טו) – ריבוי רכוש.
כשהגמול המובטח לא מגיע, אברם, שטרם נעשה לאברהם, מתחיל לתהות:
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה׳ מַה־תִּתֶּן־לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן־מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן־בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. (בראשית טו ב-ג)
לפי השד״ל (שמואל דוד לוצאטו), אברם אומר דברים אלו בעת שהוא עומד בפני המוות. אל מול איום המוות, הוא שואל את אותה השאלה, המעסיקה אותנו: מה אני משאיר מאחוריי? במקרה של אברם, התשובה היא: רכוש יש, אבל ילדים אין.
ההבטחה המחודשת של אלוהים לילדים לא מאחרת לבוא: ״הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם־תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ״ (בראשית טו ו). אברם מחפש מקור הרגעה בצורה של רכוש וצאצאים, ואלוהים משתף עמו פעולה.
זוהי דרכו של אברם. אולם דרכו של אברהם – שהיא דרכינו – היא אחרת. בין לידת ישמעאל לבין לידת יצחק, אלוהים קובע:
״וְלֹא־יִקָּרֵא עוֹד אֶת־שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ.״ (בראשית יז ה-ו) כך גם עם שרי, שאת שמה אלוהים משנה לשרה: ״וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ.״ (בראשית יז טז)
לכאורה, אלוהים שוב מעודד את חשיבת ה״המון״: ככל שיש לי יותר (רכוש, ילדים) – כך אוכל להתגבר על המוות ולהעניק פשר לחיי. אך הביטוי 'אב המון גויים' מבטא לא רק כוח מספרי אלא גם השפעה. מספרנו דל. זרעם של אברהם ושרה מגיע לכ-15 מיליון נפשות היום, כאשר אוכלוסיית העולם קרוב ל-8 מיליארד. אנחנו מונים כ0.2% של העולם. ממש לא המון.
הסופר האמריקאי מארק טווין כתב:
״אם הנתונים נכונים, היהודים מהווים רק כ-0.25% מכלל האנושות… לאמיתו של דבר, בכלל לא היינו אמורים לדעת עליהם כליל, אלא שאנחנו שומעים עליהם תמידית. העם היהודי בולט בכדור הארץ לפחות באותה מידה כמו כל עם אחר, ומשמעותו כעם בלתי-פרופורציונאלית בעליל בגודלו.״
גדולתנו כיהודים – ויש ללמוד מכך, הערך הבסיסי של החיים של כל אחד/ת מאתנו – לא נמדד באמצעות ספירת מלאי – לא של רכוש וגם לא של צאצאים – אלא ביכולת שלנו לקרב את העולם למצב מתוקן יותר.
–
