פרשת דברים נפתחת בפסוק "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן" (דברים א',א'). זו פתיחה דרמטית מאוד, במיוחד אם נזכרים לרגע בתחילת דרכו של משה ובדברים שאמר משה לאלוהים בפגישה הראשונה בפרקי הפתיחה של ספר שמות: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי" (שמות, ד' ,י').
ספר דברים נקרא בתקופת חז"ל "משנה תורה". מעבר לעובדה שיש בגוף הספר איזכור לשם הנוסף- "וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים, י"ז, י"ח), יש בספר, בעצם, סיכום של של החוקים והמצוות, שמופיעות בארבעת החומשים הקודמים. וזה בעיני מה שהופך את הנאום הארוך מאוד של משה לכל כך מיוחד וייחודי. זו הפעם הראשונה, בעצם, שמשה אומר את דבריו ולא משמש כצינור שמעביר את דברי אלוהים.
תנסו לדמיין רגע את הסיטואציה, איפשהו בערבות מואב, עומד איש לא צעיר (נסו לרגע להתעלם מהדמות של ב"יהודים באים") ונואם נאום ארוך וחוצב להבות. אם אנחנו ממשיכים להפליג בדמיון ונזכרים בדרך שעבר משה מאותו נסיך צעיר שברח מבית פרעה ופגש לראשונה את אלוהים ועד לרגע המכונן הזה, רגע לפני הכניסה של העם לארץ כנען.
מ"לא איש דברים" ועד "אלה הדברים", אנו עדים למהפך שעבר משה לא רק ביכולת הדיבור שלו אלא בכישורי המנהיגות שלו. משה מתחיל את המסע בחוסר רצון בולט להיות מנהיג ואלוהים מחליט להעביר אותו את הכשרת המנהיגות הארוכה בהיסטוריה. וכעת, כשהוא לפני סיום, עומד משה וחוזר על חוקים ומצוות, אבל הוא עושה זאת בדרכו הייחודית, בשינוי פרטים ותוך מתן דגש לנושאים שהוא מוצא כחשובים.
כך, מממש משה את המרכיב השני בתפיסת ה"מנהיגות החדשה" של וורן בניס. בניס הוא אחד מהאבות המייסדים של מחקר המנהיגות ויש לו קילומטרז' ארוך של מחקר של עשרות שנים. בשנת 2000 הוא פירסם מאמר קצר ומכונן בו קבע כי המנהיגות המסורתית מתה (כך בשפתו שלו) וכי המנהיג המודרני חייב לאמץ מודל של מנהיגות חדשה, הכולל ארבע מרכיבים.
המנהיג החדש, לפי בניס, הוא לא כל יכול והוא עסוק כל הזמן בזיהוי והערכה של כישרונות. הוא בעצם בונה כוורת של מומחים סביבו. את השלב הזה משה כבר עבר. הוא זיהה את המנהיג הבא של עם ישראל (יהושע בן נון) והוא השקיע בהכשרתו והכנתו לתפקיד.
המרכיב השני, לפי בניס, הוא היכולת של המנהיג לומר שוב ושוב מה הם הדברים החשובים. וזה בדיוק מה שמשה עשה. אחרי 40 שנה, בהן הוא מהדהד את המסרים של אלוהים לבני ישראל, הוא החליט לקחת יוזמה ולהציג את גרסתו לדברים החשובים ביותר מבחינתנו עבור בני ישראל, כדי לכונן חברת מופת ערכית בארץ.
בשני המרכיבים האחרים יש למשה יתרון יחסי והוא מצליח לבסס אותם לאורך כל תוכנית ההכשרה שלו – המנהיג בונה מערכת אמון עם המונהגים ויש ברית גורל בין המנהיג והמונהגים.
במילים אחרות, משה פורש בפני בני ישראל את החזון שלו בנוגע לדרך החיים הערכית שלהם כעם בארץ המובטחת. מהלך זה מקבל חיזוק בשם, שהוענק לשבת בה נקראת פרשת דברים- שבת חזון, שהיא השבת לפני ט' באב.
השם בא לשבת בשל ההפטרה שקוראים ופותחת במילים "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה" (ישעיהו, א', א') וגם היא מתייחסת למצב הערכי הקשה של העם, רגע לפני חורבן הבית הראשון. כלומר, גם ישעיהו מדגיש את הערכים החשובים כחלק מחזון ערכי – אלא שהוא עושה זאת על דרך השלילה.
גם הפרשה (וספר דברים כולו, בעצם) וגם ההפטרה מדגישים את החשיבות של חזון כחלק משמעותי מ"ארגז הכלים" של מנהיג.
בימים אלה אני שותף, יחד עם צוות המנחים של קולות, בתוכנית מרתקת של לימוד אישי של ראשי רשויות, שהיא תוכנית המשך לבוגרים של תוכנית מובילים בשלטון המקומי- בונים חברת מופת. במסגרת התוכנית אנחנו מתמודדים עם סוגיות הקשורות לגיבוש חזון, גיוס שותפים לחזון, התמודדות עם אתגרים במימוש והובלת חזון והתרגום המעשי של רעיונות לתוכניות ביצועיות.
זו חוויה מרגשת, שמאפשרת לנו כארגון ולי אישית, להיות שותפים לתהליכים משמעותיים ברשויות המקומיות, שהם בעלי השפעה מכרעת על חיי היום יום של תושבים ברשויות אלה.
בשנים האחרונות הפכה המילה חזון למילה שחוקה ולעיתים ריקה מתוכן. לכן, מאוד משמח אותי להיות שותף לתהליך נטול ציניות, של התמודדות ערכית שמובילה לשינוי חברתי. ויותר מזה, אני גאה מאוד להתחיל את תפקידי כמנכ"ל קולות ולהמשיך ולהעצים את פעילות הארגון בקרב מקבלי החלטות וקובעי מדיניות לשינוי חברתי ערכי בחברה הישראלית. הרי, בסופו של דבר, כמו שכתוב "בְּאֵין חָזוֹן, יִפָּרַע עָם" (משלי, כ"ט, י"ח).
