הפרשה שלנו נפתחת בהחלטה דרמטית: אלוהים נותן לנו בחירה בין ברכה וקללה. הברכה, אם נשמע למצותיו, הקללה, אם לאו. מה שתמוה הוא שהבחירה המוסרית-דתית הזאת מקושרת לשני הרים:
וְנָתַתָּ֤ה אֶת הַבְּרָכָה֙ עַל הַ֣ר גְּרִזִ֔ים וְאֶת הַקְּלָלָ֖ה עַל הַ֥ר עֵיבָֽל (דברים יא, כט)
איך ההרים העלומים האלה קשורים? ממתי קשורים הרים לברכות וקללות, ואם כבר הרים מבורכים, למה לא הר סיני או הר המוריה?
ההרים האלה נמצאים מדרום לעיר שכם. בעת העתיקה שכם היתה עיר חשובה מאוד. היא היתה בירת ישראל הראשונה (מלכים א', י"ב, א', כ"ה), כאן הקים אברהם מזבח (בראשית י"ב, ו'-ז'), ויעקב גם (שם, ל"ג, י"ח-כ'), ויהושע גם (יהושע ח', ל'), כאן נקבר יוסף (יהושע כ"ד, ל"ב) ואבימלך הומלך למלך (שופטים, ט', ו'). שכם, בקיצור, הייתה עיר ואם.
ובשכם גם יהושע עורך טקס ברית חשוב מאוד עם עָָָָם ישראל. הדבר מסופר בפרק האחרון בספר יהושע,:
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם כִּי אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת ה' לַעֲבֹד אוֹתוֹ; וַיֹּאמְרוּ: עֵדִים… וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל-יְהוֹשֻׁעַ: אֶת-ה' אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד, וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע. וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא; וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם. וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים (יהושוע כ"ד, כ"ב-כ"ו)
יהושע משביע את העם לעבוד את ה', כורת להם ברית עם האל, ונותן להם חוק המשפט – והכל בשכם.
לפנינו כמה דברים מאוד מוזרים:
- יהושע קובע כי העם בחר את ה', בניגוד לכך שכתוב שה' הוא שבחר בעם (דברים ז, ו; או דברים יד, ב).
- יהושע כורת לעם ברית ושם לו חוק ומשפט בשכם. כלומר, יש כאן איזושהי כפילות מוזרה עם מעמד הר סיני, שכן שם כבר נכרתה ברית וניתן חוק.
- יהושע כותב "ספר תורת אלוהים", שם של ספר שאנחנו מוצאים רק כאן, ומהווה עוד כפילות מוזרה עם התורה שקיבל העם ממשה בהר סיני. ובכלל, ממתי יהושע כותב ספרי תורה?
אז מה קורה כאן? המסורת שלנו לא עושה מכל הסיפור הזה עניין. היא פשוט ממשיכה הלאה, ומתעלמת מהכפילויות.
אבל מסורת אחרת סבורה שיש כאן סיפור גדול. המסורת הזאת היא המסורת השומרונית. מבחינת השומרונים הברית האמיתית בין עם ישראל לאלוהיו התרחשה על הר גריזים, ויהושע, לא משה, הוא גדול הנביאים. הוא כותב את התורה לא על הר סיני אלא בשכם, הוא כורת ברית בין אלוהים לעם ישראל, והוא זה שמגבש לראשונה את ישראל כעם. העם השומרוני כמובן.
התורה של השומרונים כוללת שישה ספרים, לא חמישה, בראשית עד יהושע. פרק כ"ד הוא הפרק האחרון בספר, ובו מתרחשת אותה ברית גדולה על הר גריזים. במילים פשוטות, השומרונים ייסדו מסורת שבה יש נביא שבא אחרי משה, והוא גדול ממשה, והוא זה שנותן את התורה השלמה. מוכר? צריך להיות, כי את אותו מודל ראינו אחר כך אצל הנוצרים, המוסלמים, הבהאיים ועוד. מודל מצליח.
פרשת השבוע שלנו מביאה אפוא שריד ליהדות קצת שונה, יהדות בה שכם היא העיר החשובה ביותר, הר גריזים הוא ההר הקדוש ביותר ויהושע הוא גדול הנביאים. את הערוץ הזה המשיכו השומרונים, ואילו אנחנו, היהודים שבוחרים במשה, בירושלים ובהר המוריה, המשכנו בדרך שונה.
אולי לכן הפרשה שלנו דואגת להדגיש:
רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה… וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כׇּל הַֽחֻקִּ֖ים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם (כו, לב)
"היום", כשמשה עדיין חי ומביא את דברי האל, ולא בעוד שנים, אצל הנביא ההוא, יהושע, ועל ההר ההוא, הר גריזים.
מסורת היא יצור מוזר: אנחנו נולדים לתוכה, אבל צריכים לבחור בה. היא מעצבת אותנו – אבל אנחנו מעצבים אותה. זה בעצם מה שמשה אומר לנו: יש מסורת, אבל הבחירה היא שלכם. זה גם מה שיהושע אמר, והעובדה שקהילות שונות – שומרוניות ויהודיות – בחרו בחירות שונות.
גם בתוך אותה מסורת ישנן בחירות כל הזמן, ברכה וקללה. במסכת יומא כתוב כי "זאת התורה אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה" (יומא ע"ב, ב). אפשר לבחור גם בתורה עצמה בדרך שהופכת אותה למוות. צריך לבחור נכון, לבחור טוב.
זוהי פרשת השבוע האחרונה שאני כותב, מפני שאני נפרד מקולות, ומכם. אני רוצה להודות לכולכם על הקריאה ועל השותפות במפעל המדהים והחשוב שהוא קולות, ולהפציר בכם לבחור, שוב ושוב, בקולות, ובטוב שבמסורת שלנו.
