קשה למצוא במקרא דמות צבעונית יותר מבלעם. קוסם ומכשף, נביא ומקלל-להשכרה, רוכב חמור שתום העין – בלעם נחשב גם במסורת היהודית לאדם מיוחד מאוד.
על פי חכמנו בלעם נמנה בין שבעה נביאי אומות העולם, ולא זו בלבד, אלא שמדרגת נבואתו היתה שקולה לזו של נביא הנביאים כולם, משה רבנו. במדרש נאמר כי "לא קם נביא עוד בישראל כמשה – בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ומאן הוא? בלעם" (ספרי דברים).
נביא גדול אפוא לפנינו, בעל קשר ישיר עם הקב"ה, והוא גם עושה במצוות השם ומברך את ישראל. אבל הפלא ופלא: למרות זאת כמעט שאין אדם שחז"ל משמיצים יותר מאשר את בלעם. מספרים שייעץ לפרעה להתעלל בעם ישראל, שזנה עם בנות מואב, שנענש בייסורי גיהנום.
אם נביט מקרוב נגלה שיש במסורת שלנו שתי תפיסות שונות לגבי בלעם. לפי תפיסה אחת הוא נביא, ואף נביא גדול מאוד, שעושה בדיוק מה שאלוהים מצווה עליו ומברך את ישראל. לפי תפיסה שניה מדובר בקוסם מרושע הנעזר בכוחות הטומאה כל מנת לכפות את רצונו המעוות על המציאות.
ככל שעברו הדורות, התפיסה השניה גברה על הראשונה. בלעם הפך לדמות יותר ויותר שלילית. מדוע הדבר קורה? ניתן לשער שככל שמעמדה של היהדות נחלש, ככל שהגולה התארכה והיחס ליהודים הורע, חכמים ורבנים הסתייגו מנתינת כבוד והערכה לרב-מג שהוא, אחרי הכל, לא יהודי. כך, כשאנחנו מגיעים לזוהר (המאה ה-13), בלעם כבר הפך רשמית למכשף מרושע, בעל מום המתפלש בטומאה.
ייתכן שעכשיו, כשאנחנו יושבים לבטח בארצנו, כאשר העם היהודי משגשג יותר מאשר בכל זמן אחר, אפשר להקל במקצת את היחס לבלעם, ולהכיר בו שוב כנביא. אפשר גם להכיר תודה לאותו חלק במסורת שלנו שלא רואה בעיה עם הכרה בלא-יהודים כבעלי קשר ישיר עם האל. והרי דתות חסרות סובלנות הסבורות שרק הן מחזיקות באמת יש מספיק.
האם נוכל להכשיר שוב את בבלעם? האם נוכל להכיר בכך שלא רק חכמה, אלא גם תורה יש בקרב אומות העולם? האם נוכל להיפתח לאפשרות שגם בני עמים אחרים מקיימים קשר עם האל?
אם כן, נוכל להבין דבר נוסף על הפרשה שלנו. נוכל להבין שכאשר בלעם אומר "הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב" הברכה והקללה מעורבבות בדבריו. כן, לבדד נשכון במובן שנטפח את סגולותינו וייחודנו, ככל עם. אבל לא, לא נשכון לבד אם פירוש הדבר חוסר הבנה וחוסר קבלה של עמים אחרים.
לא לבדד נשכון, לא נחשוב שרק אנחנו מחזיקים באמת ולא נרים אפנו בלא התחשבות באיש, אלא נחיה יחד, כל עם וייחודו, כל קהילה ותרבותה, בתזמורת שגיוון הכלים בה רק משביח את נגינתה. זו באופן עמוק ברכתו של בלעם הנביא.
