השבוע חל יום האשה הבין לאומי. יום המסמל את השאיפה המתמשכת לשוויון בין נשים וגברים. יום שבו העולם מציין את עובדת חצי מהאנושות כבנות אנוש שוות זכויות. יום שבו אותן בנות אנוש אומרות: אנחנו חלק שווה במעשה ובאחריות ובשותפות, ובלעדינו החיים לא שלמים והעולם לא שלם.
בפרשת ויקהל משה קורא לעזרה ולתרומה של העם והפעם הנשים שותפות בחפץ לב: " וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב […] וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ. וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים" (שמות לה כב-כו. בפרויקט הקודם – עגל הזהב, הן סרבו לשתף פעולה והפעם הן מביאות מרכושן, ויותר מכך, מביאות את מעשה ידן הפלאי. כפי שרש"י מבאר: "טוו את העזים. הִיא הָיְתָה אָמָּנוּת יְתֵרָה, שֶׁמֵּעַל גַּבֵּי הָעִזִּים טוֹוִין אוֹתָם" (שבת ע"ד).
אז מהי אותה חכמת לב שיש להן לנשים? מהי אותה תרומה מיוחדת וייחודית רק להן? מה הוא אותו מבט מיוחד שמוסיף לכל פרויקט גדול ומשמעותי, כמו בניית המשכן?
מסופר על אלכסנדר מוקדון שבמסגרת כיבושיו מגיע לעיר שכולה של נשים: "אלכסנדר מוקדון […] הלך למדינה אחת ששמה קרטינגא, והיתה כולה של נשים. ויצאו לפניו ואמרו לו: אם אתה עורך עימנו קרב ומנצח אותנו – שמך יוצא בעולם שמחוז של נשים החרבת. ואם אנחנו עושות עימך קרב ומנצחות – שמך יוצא בעולם שנשים ערכו עימך קרב וניצחו אותך, ושוב אין אתה קיים לפני המלכות. כשיצא כתב על שער העיר: אני אלכסנדר מוקדון כמלך שוטה הייתי עד שבאתי לקרטינגא המדינה ולמדתי חכמה מן הנשים" (פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ט). בסיפור, הנשים מנהלות עם אלכסנדר מוקדון קרב של מוחות ומנצחות אותו. כלומר – הוא לא כובש את עירן. מהי החוכמה אותה למד מהנשים? הוא למד שיש כל מיני סוגי כוחות, שהוא כשליט לא מכיר ולא יכול לראות. הוא למד שאפשר לפגוש תרבות ומקום בלי לכבוש ולהרוג ולהשתלט. הוא למד שיש עוד דרכים לראות את העולם, בזכות אותן נשים.
לאה שקדיאל כותבת: "…זו תרומתו של הפמיניזם היהודי לתיקון הכולל: כאילו היינו עד כה שתומי עין אחת, היא העין הנשית, מתבוננים בעולם ובתורה ובהלכה דרך העין האחרת בלבד, היא העין הגברית, מתעקשים על הבלעדיות והכוליות של המבט המצומצם הזה. והנה אכלנו מפרי עץ הדעת החדשה הזו ונפקחה גם עינינו השניה. ראשית, אנו רואים עכשיו 'צלע' שלמה של המציאות שנסתרה מאיתנו עד כה: העולם מתרחב כמעט פי שתים. שנית, במקום הראייה השטוחה הקודמת, אנו מתברכים עתה בראיית עומק, מימד חדש של המציאות שאת קיומו לא יכולנו כלל לשער. חלק מאיתנו סבורים כי חטא נורא יש כאן, ונאחזים בכל כוחותיהם ב'גן עדן' אבוד של תמימות נושנה. אחרים רואים באומץ את הפוטנציאל הרוחני האדיר המשתחרר. לטובת כולנו, נשים וגם גברים" ('לפקוח את העין השניה', דעות 2, אב תשנ"ח).
כולנו כאן, נשים וגברים, כמו בפרשת ויקהל, תורמים ותורמות את קולנו המיוחד והשונה לראיית העולם ולפירוש המציאות. זה קרה גם בשבעה באוקטובר במעשים הירואיים בהצלה והגנה ומאז בשדה הקרב, בעורף, במרחבים האישיים, הקהילתיים והציבוריים. הלוואי שסביב לכל השולחנות שבהם מתקבלות החלטות ומתנסחים דפי מדיניות ומתוכננות תוכניות, ישבו גם נשים ונקודת המבט תתרחב פי שניים.
