בפרשת פנחס, כחלק מההכנות לקראת הכניסה לארץ ישראל, מבקש משה מה' למנות מנהיג-מחליף שיחליפו בבוא העת: "יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה" (במדבר כז, טז). בתגובה, ה' מצווה אותו על מינוי יהושע בן-נון: "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, וְסָמַכְתָּ אֶת ידְךָ עָלָיו" (שם, יח). על פסוקים אלו – בעקבות פירוש רש"י – אומר הרבי מקוצק: "משה סבר שהקב"ה ימנה את פינחס למנהיג, ומשה לא היה חפץ בו יען כי פנחס קפדן היה, ולכן רצה את יהושע "איש אשר רוח בו" שסובלן הוא ויודע ללכת עם רוח כל איש ואיש" (מתוך הספר "אמת ואמונה").
הרבי מקוצק, האדם שדווקא נודע כקנאי וקפדן, דוחה את מקומן של התנהגויות קנאיות וקפדניות מפני מידות של סבלנות ומתינות. גם אם ישנם מצבים שהתנהגויות כאלו נצרכות ואף מועילות, אין הן יכולות להיות נורמה קבועה. המנהיגות הנורמטיבית הראויה היא דווקא זו הסובלנית והסבלנית. העקרון, בו הסבלנות מחליפה את הקנאות, חוזר שוב ושוב בהיסטוריה היהודית. אליהו הנביא, איש האש ורוח הסערה, מוחלף באלישע תלמידו, הרך יותר, כפי שמלמד המלבי"ם: "הראה לו ה' לאליהו כי במחנה רוח ורעש ואש אין ה' בם, רק בקול דממה. וממנו ילמדו שלוחיו ונביאיו בל יסערו סער בל ירעשו רעש ובל יבעירו אש, כי ה' ישלח את נביאיו שיבואו אליהם בקול דממה, וימשכו את העם בעבותות אהבה ובדברים רכים…" (בפירושו למלכים א' פרק י"ט); העדפת פסיקת ההלכה מבית הלל על פני בית שמאי, לא מפני נכונות דעותיהם, אלא בזכות הענווה בה התייחסו לדברי החולקים עליהם "מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן" (עירובין י"ג).
בעצם הבחירה ביהושע מראה כי מנהיגות טובה תלויה בקשר עם המונהגים. גם מחקרים עדכניים בנוגע למנהיגות תולים מנהיגות טובה לא בתכונה דומיננטית אלא בפעולה מנהיגותית טובה, ומגדירים מנהיגות כ"יכולת להניע אחרים להתעלם לפרק זמן מוגדר מצרכיהם האישיים ולפעול יחד להשגת מטרה משותפת, שהיא בעלת חשיבות לרווחתה ולעמידה במטלות של אותה קבוצת אנשים" (Hogan & Kaiser, 2005).
אנשים שמייצרים התנהגות מנהיגותית מפאת כוחם או מתוקף מעמד פורמלי אינם מנהיגים. מנהיגות מתקיימת כאשר אחרים מוכנים לאמץ לפרק זמן מוגדר את מטרות הקבוצה כמטרותיהם האישיות, מרצונם החופשי. פעולה מנהיגותית היא תהליך מתמשך של שכנוע. ומתוך כך חייבת להיות מותאמת לרצון הפנימי של המונהגים, לא בדרך פנחס, בדרך יהושע.
לא רק מנהיגים, כולנו צריכים לאמץ התנהגות סבלנית ומתונה שכזו. בטח ובטח בימים הללו של פתיחת "שלושת השבועות", התקופה המסמלת במסורת את החורבן שבא בעקבות שנאת חינם. וכך אמר אספסיינוס לחייליו בעת המצור על ירושלים: "…כי תאכל אותם אש המריבה. …טוב לנו להתבונן אליהם מרחוק ולשבת במנוחה, מאשר להתערב בריב אנשים הולכים למות, הנלחמים ביניהם ברוח שגעון…כי אין היהודים דואגים עתה להכין להם נשק, רק חונקים הם איש את רעהו במלחמת האחים ובמחלֹקת, וכל יום הם סובלים צרות ורעות נוראות, אשר גם בעלותינו עליהם ובכבשנו אותם לא נעשה להם כמוהן" (יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ד').
בתפילה ובתקווה ובמעשה לרפואה באהבת חינם.
