'ויצא יעקב מבאר שבע' (בראשית כח, י) – מהי בעצם פעולה היציאה?
הגדרת המילון: ׳עֲזִיבַת מָקוֹם, הֲלִיכָה מִמָּקוֹם אֶל מִחוּצָה לוֹ.׳ כלומר יש מתחם מוגדר-מקום/מסגרת/גבול, והיציאה – הינה מעבר מהפנים לחוץ. אם נתרגם לאנגלית: exit.
הפרשה בחרה לפתוח עם ציון יציאתו של יעקב מבאר שבע, ורש״י תוהה אם מלים פותחות אלה לא היו מיותרות: ״׳ויצא׳ – לא היה צריך לכתוב אלא ׳וילך יעקב חרנה׳. ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר – הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם – פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה.״
רש״י טוען שהיתה ביציאתו של יעקב נוכחות – או ליתר דיוק – היעלמות של כל הגדולה שהייתה חלק ממנו.
השפה העברית, בקיסמה הרב, מטעינה לנו מילים במשמעויות רבות, ולשורש י.צ.א. יש פן נוסף. הנה כמה דוגמאות:
׳יצא לאוויר העולם׳ – התינוק אמנם יוצא מתוך הרחם, אבל המוקד אינו במעבר ממקום למקום, אלא במטרת היציאה – הדבר החדש שמצפה לו: אוויר העולם!
׳יצא לאור׳ – הספר אומנם יצא ממוחו הקודח של הסופר ונכתב על גבי נייר, אבל העיקר הוא במפגש שמתאפשר עכשיו בין הקורא לספר.
ולהבדיל – ׳יציאה למלחמה׳ – היא אמנם יציאה ממצב הנוחות של רגיעה, אך מטרתה היא להביא לתוצאה.
הדוגמאות האלה חוברות יחד למשמעות הכותרת בספרו של ד״ר סוס: ׳אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים׳ – כלומר, המעבר של היציאה אינו העיקר, אלא הדרך הנפרשת ממנה, ומה שיקרה בה.
נחזור ליעקב. על פי פירוש זה, יעקב לא רק ממלא אחר מצוות אימו ואביו ללכת לחרן להביא לו כלה; הוא ׳יוצא לדרך׳, פתוח למה שאותה הדרך תזמן עבורו. תנועת הנפש הזו מאפשרת לו לחלום, לגלות, לחשוב על העתיד ולהתוות לעצמו את מסלול חייו.
במקרים רבים, שתי הזויות האלה של היציאה משלימות זו את זו. מחד, היציאה נותנת מקום של כבוד לרגע הזה של המעבר: להבין מה עזבנו, מה השארנו מאחור. מאידך, היא לא מאפשרת להישאר שם, אלא דוחפת אותנו להשלים את המהלך עם המבט קדימה לעתיד הנפרש לפנינו. ׳יציאת מצרים׳ היא אולי דוגמא טובה לכך: אנחנו מספרים את הסיפור, חווים אותו שוב ושוב, אבל כחלק ממהלך גדול יותר: התהוותו של עם ישראל והכניסה לארץ.
השבוע אני מסיימת את עבודתי בקולות. אני סוגרת עשור של תקופה מופלאה בחיי, וצר הדף מלהכיל מילים שיתארו תקופה זו. כשהגעתי, קולות אפשרה לי ׳לצאת לדרך׳: להביא את עולמי, לצמוח מתוכו, וללמוד; להתחדש באופן תמידי ולסלול את הנתיב המתאים ביותר עבורי במסגרת הארגון.
ועכשיו אני שוב יוצאת לדרך חדשה – דומה אבל שונה, ומשתדלת לחוות את היציאה הזו על כל מובניה. להביט נכוחה אל כל היופי והאתגרים שקולות זימנה לי, הקבוצות שזכיתי לקחת חלק בהתהוותן, חברי צוות איתם עברתי כברת דרך של עליות ומורדות, והרבה אנשים טובים, הרבה מאוד.
איפרד במילים של המשנה ממסכת ברכות (ד, ב):
רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וּבִיצִיאָתוֹ – תְּפִלָּה קְצָרָה
אָמְרוּ לוֹ – מַה מָקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ?
אָמַר לָהֶם, בִּכְנִיסָתִי – אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תְּאַרַע תַּקָּלָה עַל יָדִי.
וּבִיצִיאָתִי – אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָאָה עַל חֶלְקִי:
תודה גדולה לכולכם ושבת שלום.
