מה מעורר בכם – בתקופה זו של השנה: קיץ מזיע, אוגוסט, חום, חופש גדול – תיאור הטבע החי והרענן של ארץ ישראל המופיע בפרשת 'עקב'? – "כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח', ז-ח).
ומה מעורר בכם תיאור זה אל מול התמונות הכואבות של מרחבי הירוק ונחלי התכלת של הצפון שהפכו שחור עקב המלחמה?
מה שבטוח – אי אפשר להישאר אדישים אל מול טבע הארץ שלנו.
התיאור המלבב של הארץ בפרשה נועד לעודד את העם הנודד במדבר ולעורר בו צפייה והכרת טובה ותודה לקראת הכניסה לארץ. היום, כשאנחנו לא מעט יוצאים מהארץ ומכירים מקומות אחרים, אם נשווה אותם לארצנו, היא עלולה לאכזב… מה זה מפל התנור לעומת מפלי הניאגרה? מה זה הר החרמון לעומת הר האוורסט? מה זה הירדן לעומת המיסיסיפי? מה זה יער ירושלים לעומת יערות האמזונס? מה זו הכנרת לעומת ימת מישיגן? נדמה שאין צורך להמשיך…
ובכל זאת, בארץ ישראל הקטנה שלנו, בסה"כ 500 ק"מ אורך 70 ק"מ רוחב, אנו מוצאים מגוון טבעי ייחודי – גאוגרפי, זואולוגי ובוטני. הר מושלג ומדבר צחיח, מקום קינון לכמות אדירה של ציפורים נודדות ושונית אלמוגים דגים מרהיבים, שפלה וגבעות חופים ועמקים, ומגוון צמחיה מלוקט מכל העולם.
זו ארץ שיש בה קצת מכל דבר ולא בהגזמה, ומאפשרת חיים לאדם. אין בארץ ישראל איתני טבע המגמדים את האדם. לא הרי געש מתפרצים ולא סערות טייפון מסוכנות, לא כיסוי שלג מנתק ולא שממה מייבשת, לא מפלים אדירים ולא צוקים מצמקים.
וגם בל נשכח – השיא היחיד שאנחנו מחזיקים בו הוא המקום הנמוך ביותר בעולם.
מתחת לתיאורי הטבע של ארץ ישראל מסתתר בעומק דבר נוסף. מעצם היותה ארץ על גבול מדבר ותלויה במשקעי שמים לא יציבים – פרשת 'עקב' מעמידה את ארץ ישראל על "עקב", על תנאי: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ" (דברים ז', יב). ארץ ישראל דורשת חיים אחרים – חיים ערכיים של מוסר וקדושה יחד עם חיי עמל והשקעה. אי אפשר לחיות חיים אדישים בארצנו, זוהי ערכה של הארץ, קידוש והעלאת החיים הטבעיים הפשוטים לרבדים ערכיים ומשמעותיים.
ולחיים כאלו יש מחיר, ולעיתים כבד מנשוא.
את המחיר תיאר היטב המשורר נתן יונתן, ששכל את בנו ליאור במלחמת יום הכיפורים, בשיר שמלווה לאחרונה את קורותינו בארץ – "שיר ארץ":
"אֶרֶץ שְׁיּוֹשְׁבֶיהָ הִיא אוֹכֶלֶת , וְזָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וּתְכֵלֶת, לִפְעָמִים גַּם הִיא עַצְמָהּ גּוֹזֶלֶת אֶת כִּבְשַׂת הָרָשׁ. אֶרֶץ שֶׁמָּתְקוּ לָהּ רְגָבֶיהָ, וּמְלוּחִים כַּבֶּכִי כָּל חוֹפֶיהָ, שֶׁנָּתְנוּ לָהּ אוֹהֲבֶיהָ כָּל אֲשֶׁר יָכְלוּ לָתֵת".
ארץ ישראל היא ארץ "עקב", ארץ שתלויה בהשגחה על מעשי היושבים בה. ארץ ואומה הזקוקים לקשר כדי להתקיים יחדיו. רק השבוע ציינו את יום צום תשעה באב – שבו ע"פ המסורת, עקב אי שמירה על ה"עקב", גלינו מארצנו. עתה, כשחזרנו, מוטלת מחדש האחריות – כמו שמנבא ישעיהו הנביא בפסוקי ההפטרה: "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה'… כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה" (נ"א, א-ג). אם נהיה רודפי צדק מבקשי ה', אם נהיה חברה רגישה ואכפתית וערבה זה לזה, מובטחים לנו ששון וקול זמרה, נחמה ופריחה, והשתובבות בחצבני, בבניאס ובמטולה.
