בפרשת מקץ, יוסף הנבון מתמנה להיות האחראי הגדול על כלכלת מצרים וסביבותיה בשנות הרעב. הוא מלקט את הלחם למחסני תבואה, וכך דואג לצבור בר ולהחיות את האנשים בתקופה הקשה, ובכללם את משפחתו.
תורת הסוד רואה את פעילותו הכלכלית-ארצית הזו במרחב נוסף – "ליקוט ניצוצות קדושה".
"וירא יעקב כי יש שבר במצרים" כלומר שיש ניצוצי הקדושה שנפלו בשבירה, וצריך להעלותן. וזהו שאמר יוסף: "כי למחיה שלחני א-לוהים לפניכם", רצונו לומר – להחיות ניצוצות הקדושות במצרים. וזהו "וילקט יוסף את כל הכסף", וזהו מה שאמרו רבותינו ז"ל בשביל שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו עליו השלום "ואח"כ יצאו ברכוש גדול", על כן הביא רעב בכל הארץ, כדי להביא רכוש גדול למצרים. הכוונה בזה ניצוצות קדושות המפוזרים בכל הארצות הביאם השם יתברך למצרים, כדי שיעלו אותם בני ישראל ממצרים" (מגיד דבריו ליעקב מ').
המגיד ממעזריטש, תלמידו של הבעל שם טוב, קושר בין ההבטחה שהבטיח אלוהים לאברהם, שבני ישראל יצאו ממצרים "ברכוש גדול", לבין פעולתו של יוסף – לדאוג שאכן יהיה רכוש גדול במצרים ולאחר מכן ייקחו אותו עם ישראל. אך לא מדובר ברכוש פיזי, כסף וזהב, אלא ברכוש רוחני – ניצוצות של קדושה.
יש ניצוצות מהאור הגדול האלוהי ש"כלואים" בעולם, ועל האדם מוטלת החובה להוציא ולהעלות ניצוצות אלו על ידי מעשים חיוביים וכוונה טהורה. פעולותינו השונות ומעשינו המוסריים, הרוחניים, וגם הפיזיים – אם הם מכוונים לטוב, לקדושה, לחסד, לעומק – מחלצים ניצוצות אלו, ובעצם, נותנים תוקף ומשמעות לקיום שלנו. כך פעל יוסף, כך מצופה מאיתנו. זו הדרך לתיקון וריפוי העולם.
תרגום מיוחד בעיני לפעולה זו אני מוצא בשיר "גחליליות" של אסתר שמיר –
"אני חוזרת אל היער ללקט גחליליות \ אורות קטנים השארתי בעוזבי \ מלים כבדות מצער, שלא יכלו לעוף \ שירים שלא אספתי בלכתי \ אני חוזרת לעבר ללקט גחליליות \ לבנות מהן סולם של כוכבים…
ילדה שם מחכה לי, היא מתאהבת בלי לראות \ גחליליות דולקות סביבה באור בוהק \ בואי שוב אלי, אשמור עלייך מצרות \ בואי וביחד נתחזק \ אני חוזרת לעבר, לא פוחדת מהזמן \ יודעת להבחין בין טוב ורע \ נאסוף את כל הטוב \ את כל האור, את כל התם \ נביא אותם לכאן בחזרה".
אני לומד משיר מופלא זה שאת החושך והרוע לא מנצחים בנוק-אוט, אלא באיסוף נקודות של אור, בליקוט גחליליות. מעשים קטנים שעושים טוב נאספים לסולם של כוכבים.
חיינו רצופים באכזבות, אשמה, פחדים, כשלונות, צער, פספוס, טעויות – אבל בעזרת מבט שמחפש את הטוב ואת התום, מבט שעוזר לאזור אומץ, מפגש מחודש עם תום הילדות שלא נכנע לקושי וקליפת המציאות, יכולים לסייע בעדנו לחלץ את אותן נקודות טובות ולהאיר לנו את הדרך בחזרה.
הרב קוק, המכונה 'רואה האורות', כתב (בחיבורו "מגד ירחים") : "הברק האלוהי שבנשמת החשמונאים נתפוצץ לניצוצות, כשיתקבצו לאבוקה אחת, ישוב להגלות". ניצוצות מסיפור החשמונאים מתגלים בעוצמה של גבורה וכוח משותף במציאות הישראלית העכשווית. כולנו אור איתן!
חג חנוכה עבר עלינו באופן מורכב למדי. דמעות כאב וצער עם הלמות לב של תפילות ומשאלות; שזירה של סיפורי גבורה מהימים ההם עם אלו שבזמן הזה; והמון המון התנדבות, תמיכה, ערבות ודאגה, נרות תקווה קטנים וחיוכים של אור בתוך החושך הגדול. זו הדרך להתגבר על הרע והחושך, זו הדרך לתחייה – הן באופן האישי, שכן אדם מתחזק ומתרפא מגילוי להבות הטוב שבקרבו; והן באופן חברתי וציבורי. שנצליח.
