בפרשת שמיני, לאחר שבעת ימי המילואים שבהם התרחשו טקסי הכנה לחנוכת המשכן, מגיע היום השמיני ובו חנוכת המשכן. משה ואהרון חונכים את המזבח בהקרבת הקורבן והעלאת אש התמיד. ה'כלי יקר' טוען שהיום השמיני הוא יום נפרד משבעת הימים שקדמו לו, גבוה ממנו:
"ויהי ביום השמיני. זה יום שמיני למילואים נראה מזה שגם יום זה הוא מכלל ימי המילואים שקדמו לו וזה אינו, שהרי הכתוב אומר (ויקרא ח, לג) 'כי שבעת ימים ימלא את ידכם'. ואע"פ שיום זה מלואים לחנוכת המזבח מ"מ מה ענין חינוך אהרן ובניו לחנוכת המזבח. ואולי לפי שראוי לומר כי בעצם היום ההוא נראה ה' אליהם ולא בימים הקודמים ע"כ הוצרך ליתן טעם מה יום מימים לפי שהיה יום זה שמיני דבר זה גרם לו קדושה ביתר שאת, כי כל מספר ז' חול ומספר שמיני קודש כדעת המדרש. (כלי יקר, ויקרא, ט, א)
זוהי הפרשה היחידה ששמה מצוין במספר. לפי המניין בגמרא, האות האמצעית והמילה האמצעית בתורה גם הם בפרשה שלנו.
"לפיכך נקראים הראשונים סופרים, שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים וא"ו דגחון – חציין של אותיות של ספר תורה, "דרוש דרש" חציין של תיבות" (קידושין ל ע"א)
ישנה מחלוקות לגבי הדיוק. אך עצם הזכרתו בגמרא קושרת את הפרשה עם ספירה ומספרים. בימים אלה אנחנו מתחילים גם את ספירת העומר, שבסופה נחגוג את חג השבועות. לחג השבועות אין תאריך, והוא רק מצוין בסוף ארבעים ותשע ימי הספירה.
הצורך לספור הוא מייחד את האנושות על פני הברואים האחרים והוא עוזר לנו לסדר את המציאות ולתת בה הגיון. המדע המודרני הוא מכניסטי ומטריאליסטי, מסביר את התופעות על מי ומה שאנחנו רואים. דארווין הוכיח כי החיים הם תוצר של תהליך עיוור וסיבתי. פרויד קשר את התודעה האנושית לדחפים ביולוגים. מרקס הסביר את כל ההיסטוריה התרבותית כתוצאה של מאבקי כוח וכסף. החלוקה לפעימות זמן, דקות, שעות, היא לא עובדה קיימת בתוך רצף המציאות אלא הצורך שלנו לארגן אותה. איינשטיין הגדיר את הזמן על פי מהירות האור. מהירות האור היא מהירות קבועה. אך על פי התיאוריה שלו, ככל שנאיץ לכיוונה, הזמן יואט עד שיבוטל לחלוטין. מעניין שהמספר שמונה, שבפרשה, כשהוא שוכב, מציין מתמטית את האינסוף. ככל הנראה אין קשר בין התווים, אך הדמיון גונז בתוכו את המתח המובנה בין מספרים לאין סוף, בין הטבע ומה שמעל הטבע. עצם העובדה שלאינסופיות יש מספר היא קריאת כיוון לנסוך את מה שמעל הטבע בתוך הטבע, בתוך היום-יום של כולנו.
גדילת העשבים באדמה הוא תהליך ביולוגי מנומק מדעית. עם זאת, גם המדע מגובל ביכולת שלו לנבא מה יצמח ומה לא ועל זה חז"ל אומרים "אמר רבי סימון, אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע, שמכה אותו, ואומר לו גדל" (בראשית רבה, י).
אנחנו סופרים כל הזמן, ומתחשבנים, אתה עשית לי ככה, אני אעשה לך ככה. זה טבענו והיכולת שלנו לבנות עולם שהוא לא כאוטי, לחיות במציאות שיש בה סיבתיות, צדק. עם זאת, לעיתים אנחנו צריכים להתחבר לנקודות שמעל הספירה, לנסוך מעל הצדק גם חסד. בימים האלה, עם ישראל נמצא בתקופה קשה מאוד, מאבק קשה של שני חלקי עם, כולם צודקים. בדרך הטבע, הפתרון למצב הזה לא נראה קרוב. לאחר חג הפסח נבקש שהמלאך המכה אותנו מלמעלה יעזור לנו לצאת מהעבדות לעובדות ולצדק, לוותר ולהתחבר.
