ומה היה קורה אילו יעקב והאחים היו מפרשים את חלומות יוסף אחרת ממה שפירשו?
יוסף חלם: "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה, וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי", והאחים פירשו: "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ"; יוסף שוב חלם: "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד-עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי", ויעקב פירש: "הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ אָרְצָה" (בראשית ל"ז, ז-י).
האם ייתכן פירוש אחר לחלומות, שלא מתכוון לשליטה של יוסף על האחים ועל המשפחה אלא דווקא לאחריותו על כלכלת המשפחה (חלום האלומות) וכלכלת העולם כולו (חלום גרמי השמים)?
מתוך פרשנותם לחלומות, התגברו מאוד רגשות הקנאה והשנאה של האחים, עד שהובילו לרצון להרוג את יוסף, להשלכתו לבור ולבסוף למכירתו לעבד: "… וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם… וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ… וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו… וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו … וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ… וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת… וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף" (בראשית ל"ז).
ואולי הכל היה יכול להיות אחרת?
מלמדים חכמים בתלמוד: "כל החלומות הולכים אחר הפה" (מסכת ברכות דף נ"ה). כלומר, פשר החלום תלוי באופן הפירוש. על פי המודל ההתנהגותי אפר"ת: אירוע, פרשנות, רגש, תגובה – הדרך בה אנו בוחרים לפרש את האירוע מכוונת את הרגשות ואת התגובות שלנו כלפיו. ובאמת מה היה קורה אילו יעקב והאחים היו מפרשים אחרת את אירועי החלומות? הרי עקב פירושם התחזקו רגשות הקנאה והשנאה, ומתוך כך הגיבו ברצון להרוג את יוסף והתגלגל כל סיפור ההשלכה לבור והמכירה. מה אם היו מייצרים אלטרנטיבה פרשנית שהייתה מובילה לאהבה ואחווה? האם מסלול החיים של משפחת יעקב – בעצם, ההיסטוריה הכואבת של כולנו – הייתה נראית אחרת?
יוסף, לאחר התוודעותו לאחיו, עושה פרשנות אקטיבית להיטיב את אירוע המכירה: "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם… " (בראשית מ"ה, ה). שוב חוזר על כך יוסף, כאשר לאחר מות יעקב חוששים האחים מנקמתו ומספרים לו סיפור שאביהם ציווה לפני מותו שימחל להם: "אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ…" (בראשית נ טז- יז). ויוסף מרגיע אותם, ומפרש את האירועים לטובה: "וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו… וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי. וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב. וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם" (שם, יז-כא). מציאת פרשנות אחרת מובילה לרגשות אחרים ולתגובה בהתאם.
בהבנת סיפור יוסף ואחיו דרך עדשת מודל אפר"ת, נוכל להבין טוב יותר כיצד קונפליקטים נוצרים ומתפתחים וכיצד ניתן להטותם לטוב. אם נשהה את הפרשנות האוטומטית, נוכל לאמץ נקודות מבט נוספות, להבין יותר את האחר ולפתח אמפתיה כלפיו. וכמו שהדבר נכון ביחס של האדם לזולתו הרי הוא נכון ביחס של אדם לעצמו. וכך שרה הזמרת קורין אלאל ז"ל, שהלכה לעולמה השבוע, למילים של מאיר גולדברג: "אנחנו זן נדיר ציפור משונה, החלומות באוויר הראש באדמה", בשיר המזוהה איתה ביותר היא מציעה לשנות את המבט של אדם כלפי עצמו ושל החברה כלפי היחיד שבה, למבט של חמלה וקבלה, לספר את השונות כמראה שיש בו יופי נדיר.
