פרשת קֹרח מציגה בפנינו התקוממות פוליטית של קֹרח וקואליציית נכבדי העדה שאסף סביבו, הדורשים חלק בשלטון, ואולי אף להדיח את ההנהגה המכהנת – משה, אהרון ומרים. בספרות חז"ל, סיפור קֹרח הפך לאבטיפוס למחלוקת פסולה, ובלשונם:
כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. (משנה אבות, ה, יז)
לשיטת ר' עובדיה מברטנורא, הביטוי 'שאינה לשם שמים' פירושו ש"תכלית הנִרצה בה היא בקשת השררה ואהבת הניצוח", וזה מה שביקשו להבנתו קורח ואנשיו, בשונה ממחלוקת 'לשם שמים', ששם "התכלית והסוף המבוקש מאתה מחלוקת להשיג האמת".
על פניו, יש הקבלה לשונית בין "מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי" לבין "מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ". אבל מבט נוסף מגלה ש-ו"ו החיבור פועלת אחרת בכל אחד מהמקרים: הלל ושמאי הם שני הצדדים במחלוקת; אך קֹרח ועדתו מהווים יחד צד אחד. כאן מניחים חז"ל הבדל מכריע נוסף בין מחלוקות ראויות לכאלו שאינן: אם 'סופרים' את הצד השני או לא.
הרגישות לריבוי המשמעויות של ו"ו החיבור תוביל אותנו לפיצוח של קוד חז"לי חשוב נוסף בעולם המחלוקת. בתלמוד הבבלי מובאת הברייתא המפורסמת הבאה:
שָׁלֹשׁ שָׁנִים נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, הַלָּלוּ אוֹמְרִים: הֲלָכָה כְּמוֹתֵנוּ, וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים: הֲלָכָה כְּמוֹתֵנוּ.
יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים הֵן, וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל.
וְכִי מֵאַחַר שֶׁאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, מִפְּנֵי מָה זָכוּ בֵּית הִלֵּל לִקְבּוֹעַ הֲלָכָה כְּמוֹתָן?
מִפְּנֵי שֶׁנּוֹחִין וַעֲלוּבִין הָיוּ, וְשׁוֹנִין דִּבְרֵיהֶן וְדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּקְדִּימִין דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי לְדִבְרֵיהֶן.
(עירובין יג ע"ב)
פירושים ודרשות לרוב הורעפו על הטקסט הנפלא הזה. רובם המוחלט הבינו את הביטוי "אלו ואלו" כמתייחס לכל אחת מהאסכולות בנפרד, כלומר: '[גם] אלו [בנפרד] ו[גם] אלו [בנפרד] דברי אלהים חיים הן'. לפיכך, ניסו להתמודד ראשית עם השאלה: אם הם חולקים זה על זה – כיצד יתכן ששניהם מייצגים דברי אלהים חיים? שנית, אם שניהם מוכתרים כדברי אלהים חיים – מדוע הועדפו בית הלל דווקא? את השאלה השנייה מעלה כאמור כבר הטקסט עצמו, ומשיב בהתייחס לאופיים ולדרך לימודם של בית הלל.
התשובות שניתנו לקושיה הראשונה יצירתיות וחשובות, ונעות ממבט אינסטרומנטלי, שלפיו אף שאחת התשובות שגויה, היא מהווה בכל זאת חלק מהחתירה לאמת; ועד למבט הרמוניסטי-דיאלקטי-סינתטי, שלפיו שני הניגודים-לכאורה מתאחדים למעשה בספירה עליונה יותר. אך אני מבקש להבין אחרת את את ו"ו החיבור בביטוי "אלו ואלו", ומתוך כך להאיר אחרת ממילא את הסוגיה.
אני מציע להבין את בת-הקול כאומרת: "אלו ואלו [כשהן ביחד] – דברי אלהים חיים הן". כלומר, שאלו בלי אלו אינם דברי אלהים חיים. מכאן גם מתבררת משמעות ו"ו החיבור השניה – והלכה כבית הלל: לא עוד הקושי במובן של "אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, ו[אף-על-פי-כן] הלכה [דווקא] כבית הלל" – אלא נביעה טבעית והגיונית: מכיוון שרק אלו עם אלו הם דברי אלהים חיים – מתבקש שהלכה תהיה כבית הלל, שהם היחידים שמגשימים זאת בדרך לימודם וחייהם.
לכן מוצבת 'מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי' כדגם הראוי – שמביא בחשבון את שני הצדדים, בניגוד ל'מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ', המתכחשת לקיומה של עמדה אחרת בעלת משקל.
עם הנצח לא אמור לפחד ממחלוקות; רק דרוש שניתן מקום של כבוד לעמדת הצד שכנגד. הבעיה בפרשת קֹרח לא היתה עצם המחלוקת – אלא שלא היתה זו מחלוקת קֹרח ומשה.
