נדמה שמבין כל שיבוצי החגים בימות השנה, סוכות הוא ההברקה הגדולה ביותר של התורה. תחילת הסתיו, אך לפני רגע עברנו את חודש אלול, ראש השנה ויום הכיפורים – הימים הנוראים, כפי שמכנים אותם במסורת היהודית-אירופאית, ימים שבהם הכל כל כך מתוח. אלה ימים שבהם אנו נדרשים לחשבון נפש ולעבודה פנימית שמייצרת לחץ נפשי משלה. רבים מישראל מחמירים יותר ומקפידים יותר על מצוות, "דגים רועדים בים", מצטטים הדרשנים, ויש תחושה שהכל עומד להתפקע. לעתים, באמת הדברים מתפקעים.
התזמון של סוכות אל הרגע הזה הוא יותר מאשר הנוחות של קיבוץ החגים אל חודש אחד. אלא תזמון זה מבקש להתיר בעדינות את הכאב שהצטבר אל חג פשוט ביותר במצוותיו, חג שכמעט ואין דרך להחמיר בו. "צאו החוצה", אומרת התורה ואומרים חז"ל, התחברו לטבע המתאושש מהקיץ החם – דרך הסוכה ודרך ארבעת המינים, המסמלים את הפריחה ואת הצדדים שבעם. ראו כוכבים מבעד לסכך, השתדלו להישאר בצל, הקפידו להציץ לארבע רוחות השמים, ומעלה ומטה. הזמינו אורחים ופגשו חברים. אכלו ושתו טוב. ובעיקר, מזכירה התורה את המצווה החשובה ביותר של החג הזה: שמחה. בימים האלה יש לשמוח. מותר, צריך, וראוי.
הרב קוק מסביר בדרשתו באורות התשובה (פרק תשיעי) שהימים הנוראים דומים לטיפול כימותרפי או חשמלי, אשר מסלק את הארס של המחלה, אבל בה בעת הוא מחליש את הגוף במיוחד. "כשכופפים את עז החיים, על ידי הסלידה הפנימית, והנטייה לשוב מכל חטא, מתקמץ גם כן הרצון של הטוב, עז החיים הטהורים מתחלש גם הוא", הוא מסביר. דווקא בסוכות, אחרי כל החגים המתוחים, התשובה באמת שלמה, שכן טוב ונעים לנו, והלב רחב ופתוח, ולא רק חושש ורועד מאימת הדין. "שבים על כן ימים של שמחת קדש, של חדות נפש, לקומם אה הרצון הטוב ועז החיים הטהור. אז תהיה התשובה שלמה."
ימי סוכות מאפשרים לי, כשליח ציבור ופייטן שקרע את מיתרי הקול בימים הנוראים, לנוח מתפילות ארוכות ומאומצות, ולהתאושש ממתח ועומס פיזי ונפשי. אני מחכה לימי הסוכות כדי להחליף את בגדי הלבן בבגדים לא פחות חגיגיים אך צבעוניים, ואף לשיר ולצחוק בפה מלא, בסוכה או בגינה, ואף לטייל בארץ עם חברות וחברים, גם עם כאלה שהרגשנו אחרת לגמרי לגבי האירועים האקטואליים.
נדמה לי שאני לא לבד בצורך הגדול הזה, אחרי שנה לאומית קשה וקיץ סוער ותקופת חגים מתוחה במיוחד.
נאפשר לעצמנו מנוחת נפש ומנוחת הגוף. דווקא עכשיו לארח בסוכות ובגינות ובבתים אלה את אלה, כמסורת ישראל שארבעת המינים מייצגים את כלל חלקי העם היהודי והחברה הישראלית וביחד הזה – שרק עליו אפשר לברך – לאכול, לשתות, ולשמוח ביחד.
סֻכָּה וְלוּלָב לְעַם סְגֻלָּה.
יַחַד יָרֹנּוּ יִשְׂאוּ תְהִלָּה.
אֵל מִמִּצְרַיִם גְּאָלָנוּ.
דִּבְּרות קָדְשׁוֹ הִשְׁמִיעָנוּ.
עֲנָנֵי כָבוֹד הִקִּיפָנוּ.
לְאַרְבַּע רוּחוֹת מַטָּה וּמַעְלָה.
– רבי משה בן יעקב אדהאן
גם לימי הקיץ יש סוף, גם הימים הנוראים נגמרים. יום כיפור ואימת הדין שבו, יכול וצריך להתפוגג כדי לאפשר ליהדות של נורמליות, חיוך, ושמחה ויחד.
