מה צפוי לעם ישראל לאחר מות משה? לשאלה הגדולה הזו, המרחפת באוויר בפרשות האחרונות בתורה, ניתנות שתי תשובות בפרשת "וילך".
אפשרות אחת היא, שלאחר מות משה יכנס יהושע בן-נון לנעליו הגדולות וינהיג את העם בכניסה לארץ. העם יתיישב בארצו, יעבד את האדמה ויעבוד את אלוהיו כנדרש על פי התורה: "וַיִּקְרָא משֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם… וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים לא ז ט).
כחלק משרטוט מציאות זו, מצווה התורה על מצוות "הקהל": פעם בשבע שנים, בחג הסוכות שלאחר שנת שמיטה, יתכנס העם וישחזר את מעמד הר סיני. כך תישמר התורה ותעבור מדור לדור, והדורות הבאים ישמעו וילמדו ויקיימו את הכתוב בה.
ולפתע, בלא אזהרה מוקדמת, מתארת התורה אפשרות שניה הפוכה לחלוטין: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ, וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת" (טז-יח). כשמשה ימות העם יסטה מדרך התורה הטובה ומעבודת אלוהים ראויה, וייענש עד כדי איבוד הארץ הטובה.
גם תרחיש זה מלווה במצווה, שהיא המצווה האחרונה בתורה,תרי"ג (613): "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל… וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (יט כא). מה שישמור על הגחלת העמומה היא המצווה לכתוב כל אחד ספר תורה לעצמו שיהיה איתו היכן שיהיה. תורה זו נקראת "שירה" והיא כעדות שעוברת מדור לדור, כניצוץ חבוי המחכה לבעירתו.
שתי אפשרויות הפוכות אלו מעוררות תמיהה גדולה – וכי לא יודע משה רבנו מה הצפי? הן הוא הנביא הגדול מכולם, כיצד הוא מניח את שתי האופציות ללא הכרעה ברורה?
אלא שהנבואה היא תמרור בצומת ולא כדור בדולח. משה, רבנו, מניח לפני עם ישראל את התמרור בצומת ואומר להם: "תבחרו".
מתוך היכרות עם המשך תולדות ישראל אפשר לומר שספר "יהושע" מממש את האפשרות הראשונה – כניסה לארץ, כיבוש ונחלה, עבודת אלוהים ועמידה בברית; ואילו ספר "שופטים" שבא אחריו מציג לדאבון לב את הבחירה השנייה – סחרחורת חטאים ונפילות הן במישור הדתי והן במישור המוסרי-חברתי. יותר מכך, אפשר לראות שבתולדות עם ישראל מאז ועד היום משולבות שתי האפשרויות, זו לצד זו, והבחירה עלינו ובאחריותנו.
וכמו שהבחירה בצומת נכונה לכלל האומה לתולדותיה היא נכונה לכל יחיד ויחידה מעמנו. בימים אלו של עשרת ימי תשובה אנו מהלכים בצומת בחירה זה – בין סיבות שהביאונו הלום להיכן שנרצה לילך.
וכמו שהבחירה נכונה לכל יחיד ויחידה מעמנו הבחירה נכונה לחברה הישראלית כולה. הנה אנו שנתיים לאחר היום ההוא המר והנמהר, שנתיים מאז פרוץ המלחמה וטרם שבו כל חטופינו וטרם הסתיימה הלחימה העזה בעזה ובשאר הגזרות, וטרם חזרו החיים למסלולם ועוד דרך רבה לפנינו. ומה עם היחסים בתוך החברה שלנו? מה בין ה10\6 של אז ל10\6 של היום? האם למדנו? תיקנו דרכינו? היטבנו יחסינו? לאן מועדות פנינו? אלו השאלות הגדולות הניצבות בתמרור הצומת שלנו היום, ולוואי ונדע לבחור ולילך בטוב ובנכון.
