ככה זה שיש שניים – פרשת כי תשא, תשפ"ד

בפרשת כי-תשא ממשיכות ההכנות לבניית המשכן. בתוך פרטים כמו הכיור, הקטורת ועוד, מסתתרת עובדה מיוחדת – המשכן נבנה בחברותא!

"רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה. וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה… וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל־חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" (שמות פרק ל"א, ושוב בפרשה הבאה בפרק ל"ה)

שתי דמויות מובילות את המלאכה – בצלאל ואהליאב.

ייתכן ששיתוף הפעולה קשור ביכולות שונות של הדמויות, וכדאי שנרוויח גם מכישוריו של זה וגם מעבודתו של זה.

רש"י מדגיש את ההיבט החברתי שבחיבור בין השניים שמגיעים מרקעים שונים, ואיחודם מייצר שוויון וקשר בין שבטי ישראל
"אהליאב משבט דן, מן הירודין שבשבטים מבני השפחות; והשווהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן והוא מגדולי השבטים (= משבט יהודה, ויש לו גם ייחוס לא רע…) לקיים מה שנאמר "ולא ניכר שוע לפני דל". (שמות לה, לד)

כך המשכן נבנה ע"י כל שדרות העם והוא לא "שייך" לשועים ולגדולי השבטים אלא לכולם.
הזוהר מעמיק את החיבור מעבר לרמה החברתית  (מתורגם): "למדנו שאהליאב לא עבד את עבודתו לבד אלא עם בצלאל, ויחד עמו עשה כל מה שעשה, ולכן כתוב "ואיתו" ולא לבד, מכאן ששמאל מתחבר לימין, שבצלאל מצד ימין ואהליאב מצד שמאל" (זוהר פקודי). כל אחד משני היוצרים מסמל צד אחר של המציאות, והחיבור בינם מסמל קריאה משמעותית לחבר צדדים הפוכים בעולם המורכב שלנו.

דמות ייחודית שביטאה בחייה לא פעם חיבורים שכאלו היא דמותו של הרב מנחם פרומן ז"ל, וכך מספרת עליו הרבנית הדסה פרומן: "שהיה עוסק הרבה בחיבורים בין שמאל וימין. בסוף כל הכנסים שעשה הרב בשנותיו האחרונות, כל המשתתפים מחאו כפיים ביחד על מנת לחבר. הרב מאד האמין בזה ותמיד בסוף הכנסים שלו היו מחברים את כל הניגודים בעזרת מחיאת הכפיים האלה, בשביל לייצר את הנס הזה של החיבור" (כתבה באתר סרוגים, מרץ 2023 לקראת כנס "מח(י)את הכפיים" בעשור לזכרו).

מעבר לחיבור בין ימין ושמאל, ישנו חיבור נוסף בחברותא המיוחדת שלנו, בין למעלה ולמטה : "ההבדל בין בצלאל ובין אהליאב בולט גם בשמם. בשמו של בצלאל נמצא שם ה', ושמו מרמז כי הוא נמצא "בצל- אל". בשמו של אהליאב בן אחיסמך לא נמצא שם ה', אלא "אב", ו"אח". אהליאב שייך ל"שטח", למשפחה, למציאות התחתונה". (הרב יהושע ויצמן, ראש ישיבת מעלות) והנה– החיבור מבטא את הקשר אלוהי ואנושי, מעלה ומטה, שמים וארץ.

כמו המשכן, הבית הכללי של כולנו, גם הבית הפרטי נבנה מתוך חברותא זוגית:
"איזון עדין": אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁלָּנוּ \ שֶׁרַק אֲנִי יְכוֹלָה לְהַכְנִיס \ שֶׁרַק אַתָּה יָכוֹל לְהוֹצִיא \ מַחְזִיקִים שְׁנֵי נֵרוֹת… וּכְשֶׁאֲנִי קְצָת מִתְכּוֹפֶפֶת \ וּכְשֶׁאַתָּה. אִזּוּן עָדִין". (סיון הר שפי)

השבת נעמדת מתוך שניים. הזוגית היא המפתח ליחידות הבסיסיות של החברה- בית, שמתוכן ניתן לצאת לעוד עשיות משמעותיות שיש לנו בחיים לתקן את העולם ולהפוך אותו טוב יותר.  ככל שנשכיל ונדע לאמץ את רעיון החברותא בעשיה היומיומית שלנו, כך נרוויח. מתוך השיר עולה ההתנהגות החשובה ביותר של חברותא וכל קשר אנושי: "וכשאני קצת מתכופפת וכשאתה". ענווה פנימית וכלפי הזולת. כך נבנה המשכן, כך מתקדשת השבת, כך נרפא עולם.