בתי לא אהבה את זה ששמחתי כשהיא קיבלה ציון לא-טוב במבחן.
״יש דברים שאת לומדת רק דרך הכישלון", אמרתי לה. ״ועם זאת חשוב להימנע מטעויות הרות-גורל".
אנו עומדים בין ט׳ אב לבין שבת ״נחמו״, עם תחושה כבדה שאנו נמצאים על סף בחירות שכל אחת מהן עלולה להיות טעות הרות-גורל.
פרשת ״ואתחנן״ מזהירה מפני מעידה שכזו: השנים בארץ יחלפו, בנים ייוולדו, תהליך התברגנות שעלול להוביל להידרדרות.
"כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ" (דברים ד כה).
״ונושנתם״, מזהירה התורה: הארץ כבר לא תהיה חדשה ומרגשת עבורנו. אנחנו נתיישן בה, נשכח את עיקר חיינו, ונזניח את ערכי היסוד שלנו.
"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן" (שם, כו).
אז השמים והארץ יעידו על מעשינו, כפי שהם עושים בדרך מתמדת, והעם ימצא את עצמו מפוזר על פני האדמה.
"וְהֵפִיץ ה׳ אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה׳ אֶתְכֶם שָׁמָּה. וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן" (שם כז).
לא זו, אף זו, למרות שנמצא את עצמנו מתי מספר ובגלות, העם ימשיך בחטאיו ויפנה למקורות כוח באזורים לא ראויים, שאין בהם לא טעם ולא ריח.
אולם משהו עשוי להשתנות, ולאפשר תחילתו של תהליך תיקון:
"וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ" (דברים ד כח).
ר׳ עובדיה ספורנו (איטליה, מאה ה-16) מפרש כי ״הטעם שתמצאנו הוא כי אמנם תדרשנו בכל לבבך מרב הצרות״. הרבה פעמים, ספורנו מדייק, רק כתוצאה מרב צרות – נפילה קשה, אובדן גדול, או מכה כואבת – אדם, או עם, מצליח להבין עד כמה הוא סטה מהדרך – וכמה יש לו להפסיד.
האם טמונה בפסוק זה הכוונה עבורנו בימים אלה, בהם אנחנו על סיפה של תהום? כיצד נוכל להחל תהליך של תיקון, היתאפשר לנו להימנע מאותן השלכות קשות?
בפירושו לפסוק זה, אור החיים (ר׳ חיים אבן עטר) מציין כי יש שני סוגי תשובה. ישנה תשובה שאדם עושה כתוצאה מייסורים שבאים עליו, המעידים עליו שהוא חטא וסטה מהדרך. אולם קיים גם סוג אחר של תשובה, שאדם עושה 'מעצמו', בלי שמשהו חיצוני כפה אותו לכך. סוג זה של תשובה הוא בחינת ״וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. הבקשה היא:
"שיתעוררו הלבבות לחיבת אלהיהם, ומצאת. והגם שיש בידך עבירות חמורות כאמור בסמוך ועבדתם שם אלהים אחרים וגו' אף על פי כן פטורים אתם מהיסורין ודי לכם התשובה, והטעם כי תדרשנו בכל לבבך שתשובה כזו היא תשובה שלימה בכל לב ובכל נפש".
לפי אור החיים, אם נצליח לעורר את הלבבות לעשיית טוב הנדרשת מאתנו, אזי העבירות שבידינו, גם אם הם חמורות, אינן גוררות עונש. אם נפעל בכל לבבנו ובכל נפשנו, יש בנו יכולת לעורר את עצמנו מעצמנו, לתשובה שלמה, מבלי לעבור דרך הגלות והייסורים.
מדרש ״לקח טוב״ מחבר בין פסוק זה מדברים לבין פסוק מתוך מגילת איכה: "טוֹב ה׳ לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ" (איכה ג כו). הטוב האלוהי הוא תוצאה טבעית של הנפש הדורשת טוב.
מי יתן ונצליח לבקש, לדרוש ולמצוא, ובכך לכונן תשובה ללא ייסורים.
שבת שלום!
