השבת ישנה פרשייה מיוחדת, שהשבת נקראת על שמה, פרשיית "זכור". במקום לחזור על פסוקי המפטיר, קוראים את חובת זיכרון מעשה עמלק ורשעותו והצו המוחלט למחות אותו. הסיבה לקריאת פרשייה זו, הלקוחה מפרשה אחרת, היא הקשר לסיפור מגילת אסתר וחג פורים במאבק מול המן האגגי הרשע, צאצא עמלק. השנה, כבכל שנה לא מעוברת, פרשייה זו נקראת יחד עם פרשת תצוה, וניתן למצוא את החיבור דרך הגיבורים הראשיים.
בפרשת "תצוה" ובחג פורים עולות על הבמה שתי דמויות עטויות בגדים, אך הפוכות לגמרי במהותן – הכהן והליצן. הגיבור של פרשת "תצוה" הוא אהרון הכהן, ובפרשה נמצאים הציוויים על הכנת "בגדי קודש לכבוד ולתפארת" המיוחדים לו כמשרת במשכן: החושן, האפוד, המעיל, הכתונת, המכנסיים, האבנט, המצנפת והציץ. הגיבור של חג פורים הוא הליצן עוטה המסכה – זקן היורד עד ברכיים, השפם הארוך אמתיים, קרניים ושיניים, מלפנים צמה עם סרט ומאחור זנב תפארת (שיר המסכות, קיפניס).
מה בין הכהן לליצן?
בנוגע למלבושי הכהן כותב האדמו"ר מאיז'ביצא בספרו "מי השילוח" – "באלו הבגדים מראה ה' יתברך לישראל באיזה נפש הוא בוחר, כי מהבגדים יוכר ומובן היקרות הנמצא בתוך נפש אהרון הכהן". בגדי הכהן המפוארים, החיצוניים והסמליים משמשים בבואה מובהקת למידות הטובות והראויות הנמצאות בתוך לב הכהן. "החשן מרמז עליו כי לא נמצא בלבו שנאה לשום נפש מישראל, כי היו שבטי ישראל חקוקים על לבו" (שם). החושן, התכשיט המורכב מ-12 אבנים יקרות המסמלות את 12 שבטי ישראל, לדוגמא, מסמל אהבה ואחריות לכל העם. כך לכל בגד ותכשיט בבגדי הכהן יש משמעות הנוגעת לדמותו הטובה של אהרון ולמצופה מעבודתו במקדש, ומבטאת מהות ואמת וערכים להתנהג בהתאם להם.
בניגוד לכהן ולבגדיו המקודשים צוחק ומהתל הליצן בבגדיו הצבעוניים. בגדיו הם שקר, תחפושת ומסכה. הפער בין התוך לבין הנראות מעורר את הצחוק והשעשוע. ילד מחופש לבאטמן הוא לא באמת באטמן.
הניגוד שבין הכהן המכובד, המסמל ערכים, לליצן המשעשע, המכסה ומסתיר, מציב מול כל אחת ואחד מאיתנו מראה – היכן בחיינו אנו נמצאים על הרצף שבין שניהם? לא רק בבגדים חיצוניים, אלא גם במעשים, פעולות והתנהגויות – מה מהם מבטא כראוי וכנכון את הפנים, ומה מהם מכסה ומסתיר, מתעתע ואף צבוע?
והנה, אותו האדמו"ר "מי השילוח" כותב על התחפושת בפורים כך: "וזה המנהג שמחליפים בגדיהם בפורים מורה, שאף בלי הכרה על הלבוש – יהיה ניכר הנפש הישראלי". דווקא מבעד לתחפושת השקר של פורים, נחשף איזשהו פנים משמעותי. ההצלה של היהודים הגיעה דווקא מתוך הסתר פניו של אלוהים במגילה, ודרך הסתרת דמותה האמיתית של אסתר בארמון אחשוורוש. עניין החג הוא "נהפוכו", הפוך על הפוך, בעצם ההתכסות בתחפושת, הבגד הופך להיות שקוף ורואים את הפנים. וכך גם רואים בהחלט את הכח הטמון בילד-באטמן.
"ולפעמים זה מרגיש כמו כישוף \ לתת לפרפרים בבטן כל יום מחדש לעוף \ אם ניכנס להם ללב או רק נזיז להם ת'גוף \ מה שבטוח יקבלו את האמת שלי בפרצוף…\ אותה תמימות שנעלמה מהצביעות והזיוף \ כי בעולם של אינטרסים קשה לראות שקוף" (כמו כישוף, הראפר איזי).
האמת התמימה נמצאת בפנים, ולא תמיד קל לראות אותה מבעד למסכות אנושיות ומציאות משבשת, מבעד לצביעות וזיוף ואינטרסים. ואולי הקריאה לראות שקוף, גם היא נכללת בצו למחות את עמלק – למחות את הרוע המפריד בין בני-אדם בזמן שהטוב המאחה רוחש מתחת לפני השטח, להחליף את הצעקה "אין" בהכרה שהכל מלא ב"יש" – ולשמוח!
