איך לתאר את מה שעבר עלינו השבוע?
'ממתח בלתי נסבל ליציאה לחופשות אוגוסט';
'ממלחמה בדרום לשגרת קיץ עם ארטיק בבריכה';
או שמא נאמר בפשטות: 'מיום התענית ט' באב לחג האהבה ט"ו באב'?
ביום ראשון האחרון, קולות הלחימה שנשמעו במקביל לקריאת תיאורי החורבן במגילת איכה, והחששות שליווי את יום הצום, רק העצימו את מועקות היום.
על פי המסורת, ט' באב הוא תאריך שהצטברו בו הרבה אסונות:
חמשה דברים ארעו את אבותינו … בתשעה באב… נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. (משנה תענית ד' ו').
ט' באב הוא יום שמסתיים עם תחושת כבדות, סימני שאלה רבים על החיים והתנהלותם, על החברה, על העם שלנו. מה עושים עם כל זה?
כלי אחד שהמסורת נתנה לנו היא הפטרות הנחמה. במשך שבעה שבועות, נקרא בשבת קטעים מתוך נבואות ישעיהו, שמספרות על הגאולה, על העתיד הטוב באחרים הימים ועל נחמה.
אבל יש כלי נוסף, פשוט, קרוב, שמעלה את המורל מיידית – ט"ו באב!
ולא, איני מתכוונת לעשרות המופעים שיתקיימו ברחבי הארץ, ולמבצעי החנויות על תכשיטים ופרחים, אלא לתאריך עברי שונה ומיוחד, שיש בו הרבה מעבר לרומנטיקה. בהמשך לדיבור על תשעה באב, הגמרא בתענית (דף ל' ע"ב) מספרת לנו שגם התאריך של טו באב מחזיק מספר אירועים, אך הפעם שמחים:
"… יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה… יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל … יום שכלו בו מתי מדבר.. יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל… יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואמר רב מתנה: אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב…"
אם נצלול לרגע לסיפורים ההיסטוריים, נראה שכל אירוע קשה שהתרחש בט' באב, מקבל תיקון בט"ו באב:
בט' באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ – בט"ו באב סיימו למות כל הדור; שם נלכדה ביתר – כאן ההרוגים מובאים לקבורה; שם חרב המקדש – כאן יכולים לשוב ולעלות לרגל, והכי חשוב: בתשעה באב 'נחרשה העיר' – ירושלים נהרסה על שנאת חינם, ובט"ו באב – 'הותרו השבטים לבוא זה בזה' – פסק הנידוי הקשה שנגזר על שבט בנימין, שהרחיק אותו מקהל ישראל.
התלמוד מביא עיקרון: "מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב" כלומר, כשיש יום שכבר קרה בו משהו קשה, התאריך מועד לפורענות, וכן להיפך. כך הצטברו כל האירועים האלה ליום אחד. לכאורה ניתן לפרש זאת 'כאיגום משאבים' – ביום צום אחד נתאבל על מספר אירועים, אך יש כאן גם קריאה למבט עומק – נשהה בכאב, נחווה אותה מכל הזויות, אך מאידך – נצא ללמידה, איך הפנים השונות יכולות לאפשר תיקון מלא.
לעתים נדרש מבט היסטורי וארוך, אבל גם האירועים הכי קשים הם ברי שינוי והתחדשות.
חג אהבה (ותיקון) שמח!
