פרשת תרומה הינה תהליך גיוס ההמונים הראשון בהיסטוריה. התרומה, המתבקשת בפרשה, היא בהתאם לנדיבות ליבו של התורם "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" (שמות כ"ה, ב').
אולם, הציווי על התרומה מתאפיין בסרבול מילולי: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (שם). למה שייקחו תרומה? למה לא יתנו או יביאו? פרשנים מסבירים את הניסוח כתזכורת מאלוהים שכל רכוש שיש לנו הוא לא באמת שלנו, ומתוך מה שבחזקתנו אנחנו נדרשים להביא תרומה.בסיום ההוראה, שוב, על מנת הסר ספק – "תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כ"ה, ב'). הגם שאתם הנותנים, תזכרו, מדובר ברכושו של אלוהים.
תנסו לדמיין את הסיטואציה- אוסף של אנשים קשיי יום שהצליחו למלט נפשם באישון לילה ממצרים ללא הכנות רבות. את המעט, שהיה להם, השאירו מאחור במהלך המנוסה ממצרים. קשה להאמין שהיה ברשותם רכוש משמעותי.
משה מבקש מהם "זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן" (שמות כ"ה, ג'-ז'). אם תעמיקו בדמיון המודרך, קשה להאמין שתצליחו לזהות את הפריטים ברשימת המכולת אצל כל אחת ואחד מבני ישראל. ועדיין, משה מפרט את הפריטים ואת תוכנית הבניה המפורטת מאוד (מדי, יש לומר) של המשכן, שאמור לקום באמצעות התרומות של בני ישראל.
וזה מה שיפה בזה. באותה נקודת זמן, קשה להאמין (ושוב הקול הסקפטי שבי) שהתוצר הסופי שנבנה בסוף תהליך התרומה, דומה ולו במעט למה שמופיע בתכנון המפורט של משה. אל מול האתגר העצום של הפיכת אוסף העבדים האלה לעם, משה מייצר להם סמל להתחבר ולהזדהות עמו – "מפת דרכים" חזונית. זהו "כוכב צפון" לשאוף אליו ולכוון אליו: מבנה פיזי לבני ישראל להתחבר לרעיון של האלוהים ושסביבו תבנה הזהות הדתית והעמית של בני ישראל – "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" (שמות, כ"ה, ח').
המשכן לא נבנה בפעולה אחת, אלא בתהליך ארוך ומתמשך של בנייה ושייכות קהילתית, מתוך תפיסה "מאסלואית". אברהם מאסלו, פסיכולוג חברתי ממייסדי זרם הפסיכולוגיה ההומניסטית, גורס שהכוח המרכזי המניע את האדם הוא מימוש העצמיות. ובדרך, אדם חייב לעבור שלבים בסיסיים, בסולם עולה, שכל שלב תלוי במימוש קודמו: צרכים פיזיולוגיים בסיסיים (אוויר, מים, אוכל וכד'), בטחון בקיום הפיזי (תעסוקה, בית וכד'), שייכות (להיות חלק מקבוצת דומים שמעניקה לאדם זהות), כבוד והערכה (הערכה מהסביבה שמחזקת את ההערכה העצמית) ומימוש עצמי.
המבנה הפיזי של המשכן הוא שלב בדרך לאצור את הרעיון שבתוכו. עוד לפני הקמת המבנה, תהליך התרומה עצמו הוא הפעולה הבסיסית של תהליך ההזדהות והשייכות. מומחי מימון ההמונים יודעים שקמפיינים מוצלחים הם כאלה שמעבר להשגת יעד התרומה, יוצרים או, בעצם, מממשים את תחושת השייכות וההזדהות של התורמים עם הארגון, האירוע או הפעולה. וכל זה כדי שיהיה מקום – "אדם צריך שתהיה לו מילה קצת מקום בעולם….וקול אמיתי לתפילה ורגע מושלם כדי לתת ולקחת". (לתת ולקחת, שלמה ארצי).
המילה התרומה, לא בכדי, נובעת מאותו שורש כמו המילה התרוממות. אחרי ביצוע התרומה ישנה התרוממות רוח גדולה. הרמב"ם, בדומה למאסלו, בונה מדרג של מעלות ביחס לנתינה – מהרמה הנמוכה ביותר של מתן צדקה באי רצון ועד למעלה השמינית, שהיא מידת החסד -אדם נותן לאדם אחר ועוזר לו לקיים את עצמו בעצמו. כשאלוהים מבקש מאיתנו תרומה, כשעדיין אין לנו, הוא רוצה ליצור כיוון – ההזדהות שייכות והתרוממות רוח לכל מי שמצליח, מהמעט שיש לו, להביא תרומה.
אני מאחל לכולנו להיות בצד התורם והנותן. וכארגון, להמשיך ולאפשר לנשים ואנשים חיבור, הזדהות ושייכות. מה בסך הכל אנחנו מחפשים- קצת מקום בעולם.
