כל עבודה מורכבת מהרבה משימות, חלקן משעממות וסיזיפיות וחלקן משמעותיות ומלאות סיפוק. לפעמים יש משימה שהיא כולה שפע וטוב. כך היא ברכת הכהנים, שהיא חלק מעבודת הכהנים, הנמצאת בפרשת נשוא: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (במדבר ו, כב-כז). ברכה אותה נהוג להגיד עד היום בתפילה בבית הכנסת ובטקסים שונים, לדוגמא בברכת הבנים: "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה. יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" ובברכת הבנות: "יְשִׂמֵךְ אֱלֹהִים כְּשָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה. יְבָרְכֵךְ ה' וְיִשְׁמְרֵךְ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלַיִךְ וִיחֻנֵּךְ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלַיִךְ וְיָשֵׂם לָךְ שָׁלוֹם".
זאת ברכה שמיועדת לכל העם, אך נאמרת בלשון יחיד. היא מובנת באופן אישי אך נאמרת באופן שוויוני לכולן ולכולם. כלומר, כל אחד ואחת ששומעים את הברכה, מרגישים כאילו היא נאמרת אליהם. האם הכהנים כשברכו אותה, באמת חשבו על כל אחד ואחת מאיתנו? על השוני והייחוד שלנו?
השבוע חגגנו את חג השבועות, הוא חג מתן תורה. גם במתן תורה, כל אחד ואחת שמעו את התורה והבינו אותה לפי יכולתם ולפי הבנתם, "'וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת' (שמות כ, טו). רואים את הקול אינו אומר, אלא את הקולות… בא וראה היאך היה הקול יוצא אצל ישראל, כל אחד ואחד לפי כוחו: הזקנים היו שומעין את הקול לפי כוחן, והבחורים לפי כחן, והנערים לפי כוחן, והקטנים לפי כוחן, והיונקים לפי כוחן, והנשים לפי כוחן, ואף משה לפי כוחו…" (תנחומא, שמות, פרק כה). וכן, כמו שאמר החוזה מלובלין: "כל עשרת הדיברות נאמרו בלשון יחיד 'אשר הוצאתיך', 'לא יהיה לך', לא תעשה' וגו', לומר לך כי אפילו יסור כל העולם כולו מדרך התורה לא תלך אחריהם. כי התורה ניתנה לך ואך לך"הצורה האישית שבה ניתנת הברכה מאפשרת לנו לבחור האם לקבל אותה ואיך. להיות בעמדה של קבלת ברכה זה לא תמיד קל לפתוח את הלב.
ברכת הכהנים מלאה בפעלים: יברכך, ישמרך, יאר פניו, יחונך, ישא פניו וישם שלום. הברכה מלווה את האדם בכל מעשיו והווייתו לשמירת הטוב שבחייו. הברכה מסתיימת בברכת שלום: "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת כְּלוּלוֹת בּוֹ (תהלים כט, יא): 'ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם'"(ויקרא רבה ט, ט) . שלום צריך לשים, לתת לו תשומת לב. שלום לא מגיע מאליו. כמו ברכה, השלום דורש תהליך אקטיבי והתכוונות ועבודה. לחיות בשלום עם כל הניגודים שבתוכנו ושבינינו והיכולת לחיות עם כולם בכפיפה אחת, זה שלום. כמו שכתבה זלדה: "שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט / אֶל שְׁלוֹמְךָ / וְהַחַגִּים הָאֲהוּבִים / וּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה הַנִּפְלָאוֹת / עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת, הַפְּרָחִים, / הַפְּרִי, הֶעָלִים וְהָרוּחוֹת, / וְעִם הָעֲרָפֶל וְהַמָּטָר, / הַשֶּׁלֶג הַפִּתְאֹמִי/ וְהַטַּל / תְּלוּיִים עַל חוּט הַכְּמִיהָה. / אֲנִי וְאַתָּה וְהַשַּׁבָּת. / אֲנִי וְאַתָּה וְחַיֵּינוּ / בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם. / אֲנִי וְאַתָּה / וְהַשֶּׁקֶר. / וְהַפַּחַד. / וְהַקְּרָעִים. / אֲנִי וְאַתָּה / וּבוֹרֵא הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם / חוֹף. / אֲנִי וְאַתָּה / וְהַחִידָה. / אֲנִי וְאַתָּה / וְהַמָּוֶת". (מתוך: פנאי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1967).
מי ייתן ונשים שלום.
ולסיום – ברכת הכהנים עם הלחן היפה של מיכאל בן נעים, חבר קהילת "ניגון הלב": https://www.youtube.com/watch?v=G7VUEKUY-tU
