מדבר. קשה לדמיין מרחב גיאוגרפי כלשהו, שהשפיע עמוקות על עם ישראל וזהותו כמו המדבר. נכון גם הררי ציון, גם נהרות בבל, גם יערות מזרח אירופה ועוד מקומות על פני הגלובוס הטביעו את חותמם בתולדותינו, אבל אף לא אחד מהם השפיע כמו המדבר. מדובר במדבר ספציפי ודי מצומצם בגודלו – מדבר סיני, ובתקופה ספציפית די מצומצמת במשכה – 40 שנה. הנה כי כן, לעיתים בפרקי זמן קצרים תתרחשנה חוויות משמעותיות ומעצבות לנצח.
המדבר נתן לנו מתנות רבות. התורה ניתנה במדבר, המשכן נבנה במדבר, מנהיגות עוצבה במדבר. אבל, יותר מכל, קיבלנו בו חוויה מכוננת וראשונה של עם. עם שיצא מבית עבדים ולמד להתנהל כעם בני חורין. עם אחד שמורכב משנים עשר שבטים שונים, ויש לו גורל משותף וייעוד נכסף, ודרך ארוכה לעבור ביניהם ביחד.
ישראל אלדד, לוחם לח"י, מתאר כיצד מתגלם המדבר גם בעם המדבר, עם ישראל, כמה שהמדבר קשה, ככה העם יותר: "אם סבור היה משה כי ארץ מדבר קשה היא, ילמד עוד מעט לדעת כי עם מדבר קשה יותר. בספר במדבר מסופר לא על המלחמות שנלחם משה בארץ מדבר או בעמי מדבר, כי אם במלחמה הקשה יותר מאלו – שנלחם בעם מדבר, שנלחם במדבר אשר בנפש בני ישראל. הנקל היה לו למשה להוציא מים מסלעי מדבר, אך לא בנקל הוציא שורשי רוש ולענה מלבות בני ישראל…" (הגיונות מקרא).
השהות במדבר כוללת חוויות מנוגדות ואנשים שונים, ודווקא קשיותו של המדבר מצליחה לארוז את כוליות החוויה.
"גם במדבר ישראל יש מקורות קדושה, ושעת התעלות כנווה מדבר שבזמן, ומים שנראים לך מרים ואפשר להפכם למתוקים. יש נחשים ארסיים ויש שרפי קודש מרפאים. יש מרגלים ויש יהושע וכלב. יש קרחה של שממה ויש ערבות מרעה בארץ מדבר; יש קרח ועדתו ויש שבטים חלוצים בעם מדבר… ראשי פסגה ולוע אדמה. צמאים למים וכמהים לא-לוהים. ומרי ונסיגה. סלעי פנחס ותעתועי פאטאמורגנה. עם תועי מדבר. ואלמלי סיני מוצק ונורא זה, אלמלי משה שהוא עצמו כעמוד אש וענן במחנה ובכל תולדות האומה, מוטלים היו שלדיה עם שלדי אומות אחרות במדבריות העמים" (שם).
המדבר הוא שממה. את השממה והריק ניתן למלא וממנה להתחדש. כך במילותיו המרגשות של הנביא הושע, שנקראות כהפטרת פרשת "במדבר": "לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ. וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה, וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (הושע ב', טז-יז). הנביא הושע, מנביאי החורבן הראשונים שקמו לממלכת ישראל הקדמונית, מתאר תיאור קשה של חטאי הממלכה שיובילו לעונש – חורבן, נטישה וזריקה למדבר. אך בדבריו ובדמיונו המדבר לא מהווה את ארץ הגזירה המוחלטת והסופית שאין ממנה תקומה, אלא דווקא את המקום ממנו אפשר להתחיל מחדש, לחדש את הנעורים כיום עלותנו מארץ מצרים, לנטוע כרמים לתת פתח לתקווה.
הזמנים קשים, חוויית מדבר נוכחת מאוד, לא תמיד רואים את הדרך. חזרה במנהרת הזמן לרגעים המדבריים הבראשיתיים שלנו כעם וכמדינה, רגעים שיש בהם פשטות וכמיהה, יכולה לאפשר מרחב לשאלה למה אנו כאן ומה עלינו לעשות. מתוך שממת המדבר יתחדשו נעורינו, ניטע כרמים, התשובות יעלו ויבואו, תקווה חדשה.
