עומד לפתחנו – פרשת עקב, תשפ"ג

בסוף הפרשה שלנו אנו מצווים לשים מזוזה בפתח הבית שלנו ובה פסוקים:

"וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים י"א י"ח-כ').

בסיפור יציאת מצרים משמשות המזוזות תפקיד חשוב.

"וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" (שמות י"ב כ"ג). מה תפקיד המזוזה? האם להגן, או להודיע על נוכחות המאמינים? או תזכורת לאמונה באלוהים וקיום מצוות? ואולי שילוב של כל הדברים?

כך או כך, המזוזה אוגדת את כל יושבי ויושבות הבית, מכל הגילים, המינים והמגדרים, לשייכות אחת. בניגוד לסמלים אחרים, שמוכוונים באופן מסורתי רק לחלק מחלקי העם היהודי, גברים או נשים, במזוזה כולם חייבים.

כדברי הרמב"ם: "הכול חייבין במזוזה, אפילו נשים ועבדים;

ומחנכין את הקטנים, לעשות מזוזה לבתיהם" (משנה תורה הלכות מזוזה פרק ה הלכה יב)

המזוזה היא של כוווולם.

השבוע חל ט"ו באב, אותו סיפור עלום ומוזר על בנות ישראל היוצאות לחולל בבגדים לבנים בכרמים, שהופך להיות, בגלגול מפותל, חג האהבה הזוגיות. מתוך אהבה, זוג מתחתן, מביא ילדים, מקים בית. המזוזה שבפתח הבית, מסמלת הגנה ומשפחתיות ושייכות והשתייכות, ומסמלת אורח חיים וסיפור משותף וזהות.

מה כתוב במזוזה? מבחינת המסורת כתובים הפסוקים של "שמע ישראל" (דברים ו' ד'-ט) וכן הפסוקים מפרשתנו "והיה אם שמוע" (דברים י"א י"ג-כ"א). אך, היו כבר שהציעו להוסיף לפסוקים המסורתיים פסוקים או ציטוטים נוספים שהיו רוצים שיהיו חלק מהמזוזה הנמצאת בפתח הבית, כפי שאמרה רות קלדרון: "המזוזה בבית שלי היא מסורתית אבל מזוזה, כמו כל סמל, או כל חג או שם, היא עבורי חומר למדרש. מזוזות שאני מכירה, כמו זו של בארי צימרמן שבתוכה יש טקסט של ברנר או מזוזות חילוניות אחרות, בהחלט עונות על ההגדרה. לכל אדם יש הזכות לחיות בחלל שמגודר על ידי המזוזה שלו" (עמירה שגב, "תרגיל באסוציאציות חופשיות עם רות קלדרון", הארץ, 11.4.2001).

המרחב הישראלי מלא בשיח ער על השימוש במושג "אחים אנחנו". האם כולנו משפחה? מי שייכים ושייכות למשפחה שלי? למי אני מחוייבת כמו במשפחה ועם מי אני לא בקשר?

אם אנחנו אכן אחים ואחיות ומשפחה, שייכים לאותו הבית, מה אנחנו רוצים  להוסיף, על גבי הפסוקים המסורתיים, במזוזה שבפתח ביתנו?

הדיון הציבורי, מברר עכשיו את השאלה הזו. ניתן לחזור באופן מסורתי להתחלה שלנו, למגילת העצמאות ולחרוט אותה על פתחנו:

"מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת"