בתפילות ראש השנה אנחנו עומדים חשופים לפני אלהים הכל-יודע.
אַתָּה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם וּפוֹקֵד כָּל יְצוּרֵי קֶדֶם.
לְפָנֶיךָ נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמוֹת וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית.
כִּי אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ:
וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת. וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת.
וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא. וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ.
המילים הללו ודומותיהן בתפילת ראש השנה, משקפות כיצד אלוהים לכאורה 'רואה לנו' הכל: הפוזיציה הקיומית הזו, אני ניצב פה כל עברי איתי,כולו, כולל כל הדברים שהכחשתי והדחקתי, כל השקרים הקטנים וההצטדקויות המאולצות, עומד מול האמת.
לא רק מול האמת העובדתית המתועדת באיזשהו מאגר מידע, אלא מול האמת הנפשית-קיומית הכתובה על ספר חיי. המעשים שנעשו על ידי בבחירתי , הם חלק ממני, ואני חתום עליהם בספר הזה, הנפתח ונקרא מאליו, וגם אם אוכל להזיזם מאור לצל, להפוך דף בספר, לא אוכל לבטל את קיומם.
מה ניתן לעשות כדי להיחלץ מהמצב המשתק הזה ? ברירת המחדל היא כמובן להכחיש ולהדחיק גם את החוויה הזו ולקבל על עצמי מכאן ולהבא להימנע מעמידה מול עצמי, אבל מה אם זה לא מצליח ?
לו ספר חיי היה נכתב במחשב, בהתאם לעולמנו העכשווי, הייתי רוצה להמירו מ-pdf ל-word, כדי שאוכל לכותבו מחדש. אפשרות העריכה היא האפשרות לשוב בתשובה. המלה תשובה, הנגזרת משורש ש.ו.במציינת חזרה. לאן חוזר השב? לכתיבת ספרו, להמיר את הקובץ הנעול, כדי לכותבו מחדש. מי מאתנו לא חווה את הרצון לחזור לסיטואציות שכשלנו בהן, לכתוב אותן במהדורה משופרת.האם זה יצליח? האם נמצא את אפשרות הכניסה? "האלך לי או אכה בסלע עד זוב דם?" שאלה רחל.
מסכת ראש השנה ( דף ח,א) בדיון על משמעות המושג ראש השנה אומרת על א' תשרי שהוא יום הדין. שני המושגים הללו לא כתובים במקרא. המשנה היא זו שהמציאה אותם, והתלמוד מבסס המצאה זו בעזרת שני פסוקים בספר תהלים:
״תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ״,
אֵיזֶהוּ חַג שֶׁהַחֹדֶשׁ מִתְכַּסֶּה בּוֹ —(כלומר באיזה חג הירח נעלם) ?
הֱוֵי אוֹמֵר זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
וּכְתִיב: ״כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב״.
הפסוק הראשון מדבר על תקיעת שופר ביום חג המכונה כֵּסֶה, הפסוק השני מציין שחג זה הוא יום משפט אלהי , והדרשה מציינת שחג זה הוא ראש השנה (כי הוא החג היחיד החל בראש חודש). מעבר לקשר הלכאורה טכני, בין כסה- משפט – ראש השנה, ניתן ללמוד מהדרשה את הדרך לעמוד מול האמת של עצמנו ללא הדחקה וללא אובדן עשתונות.
המשפט לא נעשה לאורה המסנוור והבוהק של השמש אלא ב'כסה', לאורה הרך של הלבנה, וכבר בזה יש נחמה מסוימת. יותר מזה, המשפט מתרחש בראש חודש, יום מולד הלבנה, שהיא סמל של התחלה, ושל השתנות מתמדת.
לקראת יום המשפט, ניתן ללמוד מהלבנה לחפש את המשתנה שבנו, לזהות את תהליך ההתרחבות והצמצום, הארה והחשכה ולדעת שקיימת אפשרות להיוולד מחד. לא בכל רגע ולא בקלות,צריך לעבור מחזור סיבובי, אבל האפשרות קיימת.
אוסיף בנימה אישית – זהו המאמר האחרון שאני כותב במסגרת זו. לאחר שהייתי יותר מעשרים שנה ב'קולות', אני פורש לעבודה עצמאית בהנחיה וכתיבה. ראיתי את המולד של קולות, ראיתי אותו גדל, קטן ושוב גדל; משנה את דרכיו ואת מטרותיו, אבל שומר תמיד על איכות גבוהה ורצון לעשות טוב בעולם. שמחתי להיות בין מחוללי קולות ואני שמח עתה להיוולד מחדש במקום אחר.
שלום לכם. שנה טובה
