שלושה אחים הובילו את בני ישראל במדבר במשך כמעט ארבעים שנה: משה, מרים ואהרון: "ג' פרנסים טובים שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל: משה, אהרן ומרים, שנאמר: "ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים" (מיכה ו,ד).
נתן להם מן בזכות משה
וענני כבוד בזכות אהרן
ובאר בזכות מרים".
(במדבר רבה פרשת נשא פרשה יג).
צוות הנהגה משולש שהולך בראש המחנה: כל אחד ואחת מהשלושה מביא את התרומה שלו להנהגה המשותפת, עונה על צורך אחר אצל המונהגים ותלוי בתמיכה ובתרומה של השניים האחרים. משה הוא המנהיג, שליח האלוהים, המצביא ואמון על מערכת המשפט. אהרון אחראי על האמונה והרוח, על עבודת האלוהים. מרים מחברת בין כולם בנבואה, שירה ובמחולות ובדיבור.
כמו שמבטאת זאת אסתר שקלים בשירה 'כְּשֶמִרְיָם שָׁרָה':
כְּשֶמִרְיָם הַנְּבִיאָה / שָׁרָה / עַל הַיָּם, / מֹשֶׁה לֹא גָּעַר / אַהֲרֹן לֹא פָּרַח / עַמּוּד הָאֵשׁ לֹא שָׂרַף / וְכָל הָעָם גָאֹה גָּאָה: / נְהַסֶּה / וְנִשְׁמַע.
בפרשה שלנו שניים מהאחים מתים ועל אחד נגזר לא להכנס לארץ –
מרים מתה "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן" במדבר כ, א-ב).
וכן אהרון –"וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר: וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (שם, כח-כט).
ומשה מקבל גזרה : "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם". (שם, יא -יב).
החיד"א בספרו "פני דוד" (פרשת חקת יא), מתאר באופן פיוטי ויפה את תחושת הבהלה והיתמות שחשים בני ישראל עם מותם של מרים ואהרון וסופו הקרב של משה: "הענין דישראל היו מונהגים מג' רועים משה ואהרן ומרים והיו תעלות להשקות ערוגות שבטיהם וכשם שבהעדר המים לא יכון גידול הזרעים כן בהעדר התעלה וקלקולה אי אפשר גדולם גם כן. והנה היו לישראל ג' תעלות משה אהרן ומרים ועל ידם היה להם ג' דברים ההכרחיים להולכי דרכים מן מים ענני כבוד. ונודע לישראל שהגזירה נגזרה על שלשת הרועים שימותו".
אהרון ומרים ומשה שהובילו אותם בדרך והיו עמהם בכל הקשיים הולכים לעולמם זה מעורר חרדה גדולה ואי וודאות. איך מתחלפת הנהגה כל כך משמעותית? איך יוצרים וודאות בתוך אי הוודאות הגדולה? משה כאילו מתייתם שוב, מושלך שוב לבדו להתמודד עם העולם. איך ממלאים את החלל שנוצר? מרים ואהרון אמנם כבר לא איתו, אך הם כבר חלק ממנו, הם נמצאים בתוכו. הם נותנים לו ביטחון להתחיל את הפרידה שלו מהעם.
שיבטה טויו, כותבת על הקולות הנוסכים בה ביטחון ושמחה, והתחושות שבתוכה שנותנים לה כח: "כְּשֶׁאֲנִי עוֹצֶמֶת עֵינַיִם / שְׁתֵּי צַמּוֹת קְלוּעוֹת לְרֹאשִׁי / וַאֲנִי מִתְרוֹצֶצֶת מְלֵאַת חַיִּים // קוֹל אִמִּי קוֹרֵא לִי מֵרָחוֹק // עֲנָנִים לְבָנִים נִשְׂרָכִים בַּשָּׁמַיִם / מֵעַל שְׂדֵה פְּרָחִים רָחָב // עַכְשָׁו, בַּת תִּשְׁעִים וּשְׁתַּיִם,/ כְּשֶׁאֲנִי עוֹצֶמֶת עֵינַיִם / עוֹלַם הָרְגָעִים שֶׁהָיוּ / מְשַׂמֵּחַ אֶת לִבִּי מְאֹד". (בתוך: "הבוקר בא תמיד" (תרגום: איתן בולוקן), עמ' 18, הוצאת לוקוס, 2017).
