בפרשת וישלח אנחנו מגיעים לפרשה השלישית והאחרונה של יעקב.
אריסטו, כשהוא מנסח את כללי המבנה הראוי לסיפור, מועיד את המערכה השלישית להתרה: הגיבור חוזר אל האתגר שממנו יצא אל המסע כדי לפתור אותו. ובכן יעקב, לאחר 22 שנות מסעות מחוץ לארץ מגיע להתמודד עם האנטגוניסט שלו מבטן ומלידה, הלא הוא עשיו. אלא שהפעם יעקב מגיע כדי לפתור את הבעיה. קתרזיס.
איך הוא עושה את זה?
רש״י כידוע (בראשית לב ט) פורס את מגוון הטקטיקות של יעקב: תפילה, דורון, מלחמה. זה ברמה המעשית.
אבל להערכתי, סוד ההצלחה של יעקב טמון בעמדה הפנימית של יעקב: קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-עַבְדֶּך: (בראשית לב יא).
יעקב לא מרגיש ראוי לכל החסדים שמורעפים עליו. הוא מרגיש קטן.
מיהו אדם קטן? מיהו אדם גדול?
ישנו אדם אחד ששמו יקטן: וְיָקְטָן יָלַד אֶת-אַלְמוֹדָד וְאֶת-שָׁלֶף וְאֶת-חֲצַרְמָוֶת וְאֶת-יָרַח. (בראשית י כו). אותו יקטן זכה להעמיד אחריו שלוש עשרה משפחות. משנת רבי אליעזר מפרשת את ההצלחה והשפע כך: ״שהיה מקטין את עצמו ומשפיל את עצמו, זכה להעמיד שלש עשרה משפחות״ (פרשה י׳).
רעיון דומה טמון בפסוק: לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי-אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל-הָעַמִּים. (דברים ז ז). הגמרא מפרשת את הפסוק כך: ״אמר להם הקב״ה לישראל: חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטין עצמכם לפניי״ (בבלי חולין פט ע"א).
גם הגמרא מקשרת בין רוב השפע והחסד לבין הרגשת קטנות. וכך הוא בציר הזמן של החיים: ככל שנגדל, כך נרגיש קטנים יותר; ככל שנצבור ידע מקצועי, כך נבין עד כמה ורחב הידע שלא הגענו אליו. עם הזמן אנו מבינים את העולם פחות, מעיזים להיות במצב של שאלה.
אולם היחס בין קבלת שפע וחסדים לבין תחושת הקטנות הוא מורכב יותר, ויש בו הדדיות. כך מסביר את התהליך ה'אמרי פנחס' על פרשת וישלח (סעיף יז): ״כי כשמשפיע גדולה לצדיק, ומכיר בגדולת ה׳, לכן נעשה שפל בעצמו יותר״. לא רק שאנו מרגישים קטנים כתוצאה מהחסדים שאנחנו זוכים להם, אלא שהשפלות שומרת אותנו.
באור זה, ניתן להבין את האופן בו יעקב מקטין את עצמו כדי להימנע מסכנת עשיו. כביכול הוא אומר לקב״ה: אני כבר הקטנתי את עצמי; אני לא צריך את השפלת עשיו כדי ללמוד את השיעור הזה.
הרבה מקרי אלימות קשה נובעים מתחושת ״קטנות״ לא מבוררת. אנשים שמרגישים בלתי-נראים או בלתי-נאהבים ״מתגברים״ על תחושת קטנות זו באופן כוחני. צריך ביטחון רב כדי להגיד שאנחנו קטנים, חלשים, ולא יודעים.
אדם שזוכה להערכה חיצונית – יכול לתאר את עצמו כקטן ביתר קלות: הרי כולם יודעים שהוא אדם גדול. אולם רובנו לא שם, ולכן יש לנו הזכות לעמוד במבחן גדול יותר: להיות אדם קטן באמת וגם להבין את מקומנו הקטן.
כך גם אנחנו כעם. פרקו של עם ישראל כריבון מדיני קצר ביחס להיסטוריה היהודית כולה; רוב הספרות היהודית נכתבה בגלות. שם, כמו יעקב, למדנו לשרוד במהלך היותנו נרדפים, שכללנו עצמנו, וכתבנו איך להיות טובים למרות כל הצרות – למרות היותנו קטנים וחלשים.
כפי ששמעתי מהרב תמיר גרנות, האתגר כיום הוא איך להשתמש בידע הזה כיום, כאשר ברוך ה' זכינו לעצמאות וכוח: ללמוד איך להיות חזקים וטובים. יחד עם התפילה, דורון ומלחמה נדע להיות קטנים, נזכה לשמירה מאויבנו ולשפע חסדים.
