השבוע אנו קוראים את פרשות בהר בחוקותי. "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר" (ויקרא כה,א). הפרשות מתחילות בפסוק זה ומזמינות אותנו להתבונן מגבוה, מההר, על תהליכי עומק ורוחב.
מה קורה כשמתבוננים מההר? מה רואים ומה מאבדים?
למשה יש עניין עם הרים – הוא עולה על הר סיני לקבל את התורה (פעמיים) והוא יעלה על הר נבו לראות את הארץ ואליה לא לבוא. ולמות. ההר, במסע של בני ישראל במדבר, מסמל נקודות דרמטיות בסיפור: "… הֵנִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָהָר הַזֶּה דֻּגְמָא, שֶׁיֵּדְעוּ בַּנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַר בַּמִּדְבָּר, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִתְיַגְּעִין וְעוֹלִין וְיוֹרְדִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה הֶעָנָן כָּל הַמִּדְבָּר מִישׁוֹר, הָיָה מֵנִיחַ מָקוֹם גָּבוֹהַּ לַמִּשְׁכָּן, שֶׁיְּהֵא חוֹנֶה שָׁם. וְהֵנִיחַ שְׁלֹשָׁה הָרִים, הַר סִינַי לַשְּׁכִינָה, וְהַר נְבוֹ לִקְבוּרַת מֹשֶׁה, וְהֹר הָהָר לִקְבוּרַת אַהֲרֹן" (תנחומא חקת יד)
איזו חווייה יש לעמידה על ההר?
אולי חוויית התפעלות, כמו שמתבטאת בברכה הנאמרת בהר גבוה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית" (ברכות נד, א). ההתבוננות מההר מאפשרת לנו להיות קצת כמו ציפור במעופה הרואה אותנו מלמעלה.
ישנה גם חוויה של: "הַכּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה" (משנה אבות ג,טו). אנו הצופים מגבוה רואים את הכל אך ללא הפרטים הקטנים וההתחבטויות. מרחב הבחירה נמצא בגובה העיניים ובמבטי העיניים.
היטיבה לתאר חוויה דומה ויסלבה שימבורסקה, בשיר מפה (תרגום: דוד וינפלד, "הארץ" 17.5.2012 ):
שְׁטוּחָה כְּמוֹ הַשֻּׁלְחָן / שֶׁעָלָיו הִיא מוּנַחַת. / דָּבָר מִתַּחְתֶיהָ לֹא נָע / וְלֹא מְשַׁנֶּה מָקוֹם.
מֵעָלֶיהָ – אֵין הַנְּשִׁימָה הָאֱנוֹשִׁית שֶׁלִּי / יוֹצֶרֶת מְעַרְבּוֹלוֹת אֲוִיר / וְדָבָר אֵינוֹ מַעֲכִיר אֶת טֹהַר צְבָעֶיהָ.
אֲפִילוּ הַיַּמִּים תָּמִיד תְּכֻלִּים וּמַסְבִּירֵי־פָּנִים / לְצַד חוֹפִים שְׁסוּעִים.
הַכֹּל פֹּה קָטָן, נָגִישׁ וְקָרוֹב. / אֲנִי יְכוֹלָה לִלְחֹץ עַל הָרֵי גַּעַשׁ עִם קְצֵה הַצִּפֹּרֶן, / לְלַטֵּף אֶת הַקְּטָבִים בְּלִי כְּפָפוֹת עָבוֹת, / אֲנִי יְכוֹלָה לְהַקִּיף בְּמַבָּט אֶחָד / כָּל מִדְבָּר,
יַחַד עִם הַנָּהָר שֶׁעַל יַד, עַל יַד.
יַעֲרוֹת הָעַד מְסֻמָּנִים בְּעֵצִים סְפוּרִים / שֶׁיִּקְשֶׁה לִתְעוֹת בֵּינֵיהֶם. / בַּמִּזְרָח וּבַּמַעֲרָב, / מֵעַל וּמִתַּחַת לְקַו הַמַּשְׁוֶה – / זְרוּעָה דִּמְמַת מָוֶת, / וּבְכָל גַּרְגֵּר שָׁחוֹר / חַיִּים לָהֶם בְּנֵי אָדָם. / קִבְרֵי אַחִים וְעִיֵּי חֳרָבוֹת שֶׁצָּצִים לְפֶתַע / מְקוֹמָם לֹא יַכִּירֵם בַּתְּמוּנָה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת.
גְּבוּלֵי הַמְּדִינוֹת נִרְאִים אַך בְּקֹשִׁי, / כְּמוֹ מְהַסְּסִים – לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת.
אֲנִי אוֹהֶבֶת מַפּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְשַׁקְּרוֹת, / מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן מַתִּירוֹת גִּישָׁה לָאֱמֶת הַתּוֹקְפָנִית. / מִפְּנֵי שֶׁבְּאֲצִילוּת נֶפֶשׁ וּבְהוּמוֹר שׁוֹחֵר טוֹב / הֵן פּוֹרְשׂוֹת בְּפָנַי עַל הַשֻּׁלְחָן עוֹלָם / שֶׁלֹּא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה.
ובכל זאת, אנחנו חיים בעולם הזה, ואם נישאר במבט 'הר ההר' הסתכלותנו עלולה להיות מנוכרת ומרוחקת.
בפרשת בחוקותי כתוב: "וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ" (ויקרא כו ,י). תבואה ישנה שנמצאת באסמים, צריך להוציאה לפני שמכניסים תבואה חדשה. או כדי שלא תקלקל את החדשה, או כדי שאפשר יהיה לתרום לעניים את הישנה, רגע לפני שעבר זמנה. מתוך ההר אנחנו צוללים לפרטים, למבט קרוב. המתח שבין שמירה ונאמנות למסורת לבין הצורך והרצון לחידוש, הוא המתח שבין העמידה על ההר להימצאות בפרטי החיים היום יומיים.
אנו נמצאים בימים של ספירת העומר – חמישים ימים הם זמן שבו מחד אפשר לראות אותם ממבט על, כתהליך, פרק זמן אחד שהוא דרך עולה בין שני מועדים חשובים, ומאידך- כל יום ויום נספר, מקבל את תשומת הלב, עולם ומלואו. התקופה הזאת, של ספירת העומר היא גם עמידה על ראש ההר וגם הליכה בעמק ומפגש עיניים עם המציאות הקרובה.
