בפרשת "תזריע" מופיעים לפרטי פרטים דיני טומאת מחלת הצרעת וההיטהרות ממנה. אמנם הפסוקים העוסקים בצרעת, המפרטים לעייפה כתמים של המחלה לפי גודלם וצבעם, ברוך השם זרים לנו, אך אלו מאיתנו, שנמצאים במצב של מחלה או מטפלים בחולה יודעים עד כמה החולי מוריד אותנו לעולם של פרטים, אם מד הסטרוציה עלה או ירד בשני מספרים זה יכול להיות קריטי, מספר הגלוקוז, ספירת לויקוציטים, ועוד ועוד. דיוק הכאב עד כדי כאב.
אולם אם נחזור לצרעת בהחלט יש לשאול – מה מידת הרלוונטיות שלה למציאות המודרנית שלנו, שבה אין נוכחות לצרעת המקראית, וממילא לכל פרטי ההתנהלות הקשורים בה.
שאלה כזו מנוסחת היטב ע"י אחד מגדולי עולם החסידות – רבי יעקב יוסף מפולנאה: "מצוות טהרת המצורע – הרי מצוות התורה נוהג בכל זמן עבר ועתיד והווה ובכל אדם, ואם כן איך מצות טהרת המצורע נוהג בזמן הזה?" ("תולדות יעקב יוסף")
בהתבוננות בתיאור מחלת הצרעת בתנ"ך בולטת העובדה שהיא מתרחשת בבת-אחת, והמצורע חווה אותה כנופלת עליו "פתאום". ידו של משה רק נכנסה לחיקו והנה היא מצורעת כשלג (שמות ד', ו); מרים דברה רע אודות משה והאשה הכושית ובבת אחת הנה מצורעת (במדבר י"ב, י); לפתע זרחה הצרעת במצחו של עוזיה המלך בזעפו על הכהנים (דברי הימים ב' כ"ו, יט) ועוד.
לעומת הפתאומיות שבהופעת המחלה, הרי הדרך להיטהר ולהירפא ממנה לוקחת זמן. נדרש תהליך ארוך ומורכב, הכולל משך זמן, בקרת הכהן ופעולות שונות למען ההיטהרות. עשרות רבות של פסוקים משקיעה התורה בתהליך זה.
לא אחת נופלים עלינו פגעים ככה פתאום בלא אזהרה מוקדמת, או ליתר דיוק – בהתעלמות מאזהרה מוקדמת, והדרך להתמודדות עמם דורשת סבלנות ואורך רוח, השקעה רצינית, לקיחת אחריות וטיפול שורש עמוק.
הרעיון הסמלי המובע כאן נכון כפי פשט הפסוקים לטהרת המצורע הגופני; כפי שמלמדת הפרשנות המסורתית הדבר מכוון גם לתשובת ותיקון האדם מחטאים הקשורים בצרעת – כגון לשון הרע והוצאת שם רע על הזולת; אמנם הפגע הגיע בפתאומיות, אך קדם לו התנהגויות ארוכות שאותן יש לשרש בטיפול עומק של אדם ושל החברה.
כחברה ישראלית אנו חווים חוויה כואבת כזו כעת. לפני חצי שנה חטפנו בפתאומיות מכה כואבת איומה ונוראה שלא הכרנו כדוגמתה, ומאז אנו עסוקים – ועלינו עוד להמשיך ולהיות עסוקים – בתהליכים ארוכי טווח של תיקון וריפוי במישורים שונים של החיים במדינה. והתהליך מורכב ולא פשוט, ויש בו כאב חריף שקיים בתהליכי צמיחה וחזרה לחיים. וכראוי לתיקון- הוא לוקח זמן ועוד ייקח זמן.
ביטוי לתהליך כואב ומרפא זה, מתחיל בהבנה של המחלה, כְּדֵי לְהַחֲלִים \ הַגּוּף צָרִיךְ לָדַעַת \ מָה הִיא מַחֲלָתוֹ \ הַנֶּפֶשׁ צְרִיכָה לְהָבִין \ מָה הוּא כְּאֵבָהּ \ מְדִינָה צְרִיכָה לָדַעַת \ מִי מְסַפְסֵר בְּחַיֶּיהָ \ וּמִי נִלְחַם עַל קִיּוּמָהּ (אסתר שמיר). תהליך הריפוי מחייב הכרה, ביקורת ותביעה לא מתפשרת מהמנהיגות הפוליטית ומחלקי החברה לקחת אחריות.
תהליך הריפוי נוגע כאמור לכלל ההתנהלות במדינה, אך בל נשכח את האדם הפרטי, יהיה מי שיהיה, שעובר מה שעובר, ונזקק כמו כולנו לחמלה וחיבוק וסיוע. וכך כותב על ימים אלו שלנו המשורר מיכאל זץ : אֶפְשָׁר לְזַהוֹת לֵב שָׁבוּר \ רַק מִלְּהֵישִׁיר מַבָּט \ אַמִּיץ, \ אֶל תּוֹךְ הָעֶצֶב \ הַמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי \ עֵינַיִם צוֹחֲקוֹת. \ וּבְחִבּוּק שֶׁל חִיּוּךְ \ וּמַגָּע שֶׁל מַבָּט \ לְהַתְחִיל \ לְרַפֵּא. ("עזרה ראשונה ללב שבור") ואולי בהושטת יד קצרה אל העצב המסתתר מאחורי עיניים צוחקות, אל אותו האיש שתלוי בספירת הדם, נתחיל בתיקון הגדול.
