לפעמים, כשילדיי רוצים לבקש ממני משהו שדורש מחשבה והתלבטות, והם עושים זאת בלילה, כשאני עייפה, אני אומרת להם שנדבר על זה שוב בבוקר. בלילה, כשאני עייפה, שיקול הדעת שלי פחות חד, אני חסרת סבלנות, ויכולה להתעצבן בקלות. מורכבות מכבידה עלי בשעות המאוחרות.
בפרשה שלנו משה מכה בסלע. אלוהים אמר לו לדבר אל הסלע כדי שיוציא מים לבני ישראל הצמאים והעייפים, והוא היכה בו. הוא מוליך כבר ארבעים שנה את בני ישראל במדבר. והיו מלחמות והיו קיטורים והיה קשה וארוך ומתיש. משה כבר עייף ושחוק. אחותו מתה ועוד מעט גם אחיו. הוא עצוב והוא כבר חסר סבלנות. "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן[…]. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ. וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם" (במדבר, כ ב-יא). למה משה מכה בסלע ולא מדבר איתו כמו שצווה? אולי גם הוא צמא ומזדהה מאוד עם מצוקת העם? מהנאום שמשה נושא, ללא כל הכנה מוקדמת, ניתן לזהות תסכול, עייפות מהעם, שנרמזת מהצורה שהוא מכנה אותם 'המורים'. ואולי שניהם? ביקורת על נאום זה כותב חכם דוד מנחם : "ממנהיג כמו משה היינו מצפים שיאמר דברי פיוס ועידוד לעם שה' ראה בצרתם והנה הוא נותן להם מים. ואפילו שהעם היה נרגן, אסור היה למשה העניו להחזיר להם ולהפוך אנשים צמאים וחלושים למורים, סוררים ופורעים. אסור היה לאהרן לשמוע דיבור קשה כזה ולשתוק. שתיקה כהודאה. משה בא לכלל כעס בנאומו הקצרצר והמיותר, ועל כן בא לכלל טעות; בתחילה הוא היכה בשבט פיו את העדה – שמרוב צמא הפכה להיות קשה כמו סלע – במקום לדבר אל לבם, ובהמשך היכה את הסלע במקום לדבר אליו. מנהיג גדול צריך לדבר ומסוגל לדבר לסלע ולהופכו ללב מבין". (https://www.929.org.il/page/137/post/3587)
מה הופך לב של מנהיג לסלע? מתי מנהיג כבר לא יכול לרכך את ליבו, להיות מכיל וקשוב? גם העונש שמשה מקבל על המעשה הזה, הוא קשה וכבד כסלע – הוא לא נכנס לארץ, שאליה הוא מנהיג את כל העם כבר ארבעים שנה.
כדי להצליח לעשות את המעבר לארץ, לחיים חדשים ולתרבות חדשה הנהגה צריך שיהיו בה איכויות של מים, מים שחותרים בסלע. כמו הסיפור על רבי עקיבא שראה מעיין נחצב בסלע, והמראה עודד את ליבו: "אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא "אבנים שחקו מים"?! מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פיסל את הקשה, דברי תורה, שקשה כברזל, על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי, שהוא בשר ודם! (אבות דרבי נתן, פרק ו, הלכה ב). המים הפורצים מהסלע מסמלים את ההמשך של בני ישראל. המוטיב שאיתו יוכלו להתיישב בארץ יהיה אחר. הסלע חזק ויציב ואיתן. הוא קבוע במקומו ולא משתנה. אך, במנהיגות שלנו כדאי שנהיה גמישים יותר ועמוקים יותר ומשתנים כמו מים: "כְּמוֹ מַיִם חוֹצֶבֶת / אֲפִיקִים, פּוֹרֶצֶת / בַּמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים, עוֹקֶפֶת / סְלָעִים מוּצָקִים, חוֹתֶרֶת מִתַּחַת / כְּשֶׁאֵין מוֹצָא, לְבַסּוֹף / פּוֹרֶצֶת בְּלִי קוֹל" (מירה מאיר, ארכה למרחקים, ספרית פועלים, 1979, עמ' 36).
