בתוך ימי ספירת העומר, מפסח ועד שבועות, יש למעלה מ-20 ימים שאינם ימי חול "רגילים". ומדובר בכל מיני "לא רגילים" – עתיקים, חדשים, שמחים, עצובים, מסורתיים-יהודיים, ישראליים ואוניברסליים.
לא כל מי שחוגג את פסח כהלכתו המסורתית חוגג את יום העצמאות; האם בליל המימונה בסלון ביתך את מספרת את סיפור סבתך שעלתה מקזבלנקה או בליל יום הזיכרון לשואה בסלון ביתך את מספרת את סיפור סבתך שעלתה מוורשה, או ביום ירושלים את מספרת את הסיפור של אימך ושלך על העליה מאדיס-אבבה?כמה אנשים בחברה הישראלית יש שמציינים במצעד דגלים גם את יום האחד במאי וגם את יום שחרור ירושלים? מי עומד בצפירת יום הזיכרון בד' באייר ומי אוכל מצה לזיכרון בפסח שני בי"ד באייר? היכן אתם בל"ג בעומר – מדליקים מדורות במירון לזכר רבי שמעון בר יוחאי או מדליקים מדורות בשילוב טיול בארץ לציון מרד שמעון בר כוכבא? בשבועות אתם ערים כל הלילה ולומדים תורה או חוגגים חג ביכורים במרחבי השדות והשיבולים או בכלל עושים מלחמת מים?
אמור לי מה אתה חוגג ואיך ואומר לך מי אתה, לאיזה מגזר אתה שייך, מה דעותיך הפוליטיות, מאיזו עדה אתה, איזה סוג כיפה יש לך או בכלל אין לך על הראש…
וספירת העומר מחברת בין כולם.
פרשת "אמור" שכל שנה נקראת בתוך הלו"ז הצפוף הזה מציגה את רשימת החגים והמועדים: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי"(ויקרא כג, ב). במרכז הרשימה מופיעה ספירת העומר: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (שם, טו) . חז"ל מתמקדים בפסוקים אלה במילים – "אתם" ו-"לכם". המועדים נתונים בידינו לעשות בהם כרצוננו ולציין דרכם את עולם הערכים שלנו. כך שהקולות השונים של חגים ושל חוגגים, אינם טעות. הם מספרים את השונות והמגוון שיש בחברה, ואיך הערכים המקודשים השונים מבקשים כולם לבוא לידי ביטוי.
איך מביאים לידי ביטוי ערכים שונים ואף סותרים וכיצד חוגגים מתח בין ערכים? הסופרת שרה שוב רואה בחגי לוח השנה, ובגרעינם של החגים עצמם, חיבור בין חוויה הרמונית לחוויה דיאלקטית: "בגרעינם של כל חגי ישראל מונחים שני עקרונות יסוד, המנחים את התפתחותם ואת עיצובם במרוצת הדורות: עיקרון ההרמוניזציה ועיקרון הגרעין הדיאלקטי. מצד אחד יש בתהליך עיצובם של החגים מגמה מאחדת, החותרת לקראת מציאת קשרים משמעותיים בין מרכיבי החג השונים, ומיזוגם לכדי מבנה הרמוני שלם; מצד אחר יש בלב לבו של כל חג גרעין רעיוני של ניגודים. שני עקרונות עיצוב אלה פועלים לכאורה בכיוונים מנוגדים, אולם אין סתירה ביניהם. אפשר שדווקא השוני והמתח באופיים הוא ששמר על חיוניות החגים" (מתוך הספר "מעל למישור החולין").
ספירת העומר והמועדים שבתוכה מזמנת לנו הזדמנות ייחודית ומרתקת של אחווה. מה אם כל אחד ואחת מאיתנו יחוו במהלכה אירוע שהוא לא "בדיוק בדיוק שלי" עם זולת שהוא לא "בדיוק בדיוק כמוני"? באהבה. הרי זה מה שלימד אותנו רבי עקיבא בעקבות מות תלמידיו בתקופה זו של העומר – "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" (תלמוד ירושלמי, נדרים, ט,ד). לטעום מאכל שאינך מכיר, לחבק ולעודד משפחה שכולה שאינך מכירה, לחוות חווית לימוד תורה בבית מדרש או להאזין לסיפור גבורה סביב המדורה שטרם יצא לך לחוות ולהאזין? כמה יש בכח מעשים קטנים אלו להגביר אהבה ואחוה, לכידות וערבות. הלוואי ונצלח במשימה מאתגרת זו.
