מה יש להגיד ביום הזה? איך אפשר לעשות יום זיכרון למשהו שעכשיו עוד קורה?
האדמו"ר מפיאסצנה, בספר ה'אש קודש' שכתב מתוך התופת של גטו ורשה, מתאר זמנים של הנהגת העולם דרך יראה. בדרשתו על ראש השנה מדגיש את עוצמתו של קול השופר הגולמי לעומת המילים שנאמרות בתפילה בכל ימות השנה: "בכל יום מתפללים על חיים בריאות ופרנסה, ובמה מתייחד ראש השנה, ב ק ו ל ו ת, כלומר לא לבד בשעה שתוקעין בשופר רק בכלל חריפות של התשובה, וחריפות גם של הבקשות על הפרנסה… יש לנו תקיעות שופר אבל כל התפילות וכל יום ההוא מתייחד בקולות וחזקת הצעקות."
כך גם אתנו היום: כל השנה אנחנו שואלים על אודות המצב, עם מחשבות לכאן ולכאן, עם בקשות, עם תפילות. השופר ששמענו בראש השנה מסגיר לנו את הרגש הראשוני והגולמי. איך מאחורי כל הדיבורים מסתתרת צעקה אחת גדולה. וגעגוע אינסופי לאנשים, למשהו שהיה ואינו.
"ויש אדם שרצינו לדבר עליו אבל שכחנו את שמו ושכחנו את מראהו. אנחנו זוכרים רק את הדברים האחרים. שהיה במרחק של גוף אדם מפני האדמה. שקרב ורחק. שהלילה כיסה עליו והיום האיר אותו ודברים מעין אלו. זהו האדם המדויק ביותר שאנחנו זוכרים, ועל כן אנחנו מתגעגעים אליו כל הימים והגעגועים גדולים יותר מכפי שאפשר לומר" (יואל הופמן, מצבי רוח).
אך הגעגוע הוא לא רק לאנשים שהיו. הוא גם למי שאנחנו היינו – לפני שראינו את מה שראינו, לפני השבת ההיא שייצרה חלל. העיניים שראו את גודל הזוועות, משפחות שלמות שנמחקו, מותירות את הפה פעור. ולשתיקה זו משמעות, גם אם היא כואבת:
"יש דיבור אלקי ויש שתיקה אלקית. ר' נחמן אומר שלפעמים הקב"ה שותק, מסתיר את פניו, איננו. וזה עניין מהותי. אחרת לא היה עולם, אם הוא לא היה שותק – לא היה עולם. בלי שתיקה אין דיבור. יש רגעים שאתה מרגיש שאין דיבור, שהקב"ה שותק. שתיקת השמים. השמים שותקים. ׳השמש זורחת והחיטה פורחת והשוחט שוחט…׳ – כתב ביאליק אחרי פרעות קישינב. כשיורד גשם, כשאני מתחתן, כשנולד לי בן – יש דיבור. אבל כשלא יורד גשם, או כשאני נשאר עוד שנה ועוד שנה בישיבה, כשאישה עקרה ולא נולד בן- אין דיבור אלקי, אין מובנות, אין יש. יש שתיקה" (הרב מנחם פרומן, חסידים צוחקים מזה)
כבר שנה שאנחנו אומרים מילים רבות, מתוכן הרבה בתפילה –שהחטופים יחזרו, שהחיילים שיישמרו, שתהיה רפואת הגוף והלב של הפצועים הרבים.
אבל היום אנחנו צועקים, צועקים את החלל הגדול שנפער בנו.
מתוך החלל, האין, עוד יצמח משהו, משהו חדש שלא היה קודם.
אך היום נותרה לנו רק השתיקה.
