"הַיּוֹם פּוֹנֶה, / הַשַּׁעַר נִנְעָל. / הוֹ, אֵיזוֹ צְעָקָה נוֹרָאָה. / הַאִם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים? / פִּתְחוּ, פִּתְחוּ, / מִישֶׁהוּ נִלְכַּד בַּשַּׁעַר". (ט. כרמי)
השבוע חל יום השנה הראשון לשבעה באוקטובר ונדמה שכולנו נלכדנו בשער. תחושה של ימים נוראים נמשכת כבר שנה שלמה, ימים של תשובה, חשבון נפש, כאב ואשמה. ימים של אבל שלא נגמר ועיכול והתפכחות על המציאות החדשה שלנו.
עשרה ימים של טלטול בין חיים ומוות בין אשמה לזיכוי, אפשר בקושי, לסבול. אבל שנה שלמה? איך עושים זאת?
ואיך מגיעים ליום כיפור הזה עם תקווה לטוב?
ב- 11.10.1940, ערב יום כיפור, כתבה חנה סנש ביומנה:
"רצוני להתוודות, לתת דין וחשבון לעצמי, לתת דין וחשבון לאלוהים, זאת אומרת למדוד את חיי, מעשי לעומת האידיאל הגבוה, הטהור ביותר אשר עומד לפני, להשוות מה שהיה צריך להיות לעומת מה שהיה. אתחיל את הווידוי בשם האנושיות. אין חטא בעולם שאינו נכנס השנה לתוך העוונות, שבעתיים יותר מאשר כל השנים… והתכנית לשנה החדשה – לימוד והתעמקות במקצוע, בשפה, וחיפוש הדרך. להיות בן אדם. אני ירֵאה שלדבר האחרון התנאים פה קשים מאוד אך אשתדל. כי זאת הדרך היחידה שכדאי ללכת בה. אבל איך? אחרי שנה אראה אם הצלחתי".
כבר שנה שאנחנו בשאלה הגדולה והחיפוש העמוק מה המשמעות של "להיות בן אדם" בימים אלו. מהי אותה תמצית מרוכזת של אנושיות? ואיך יום כיפור מבטא זאת? "עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ" (משנה, יומא ח, ט). המשימה הקשה ביותר ביום הכיפורים היא לרצות ולהתרצות. את זה אפשר לקיים רק בקשרים עם אנשים נוספים. להיות בן אדם זה להיות חלק מקהילה, משפחה, חבורה, קבוצה. חנה סנש מבטאת בבקשתה את האנושיות בהתגלמותה, להיות חלק מהמין האנושי על כל מעשיו. כחלק היא מבקשת סליחה, גם בשם האנושות כולה על מעשיה הרעים ביותר.
"אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, … בִּשְׁלָמָא יוֹם הַכִּפּוּרִים – יוֹם סְלִיחָה וּמְחִילָה, יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בּוֹ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת" (בבלי, בבא בתרא קכא א). לוחות הברית הראשונים, הכתובים בידי אלוהים, משתברים בידי משה כאשר הוא יורד מהר סיני ורואה את חטא העגל. ביום הכיפורים, המסורת אומרת, ניתנו הלוחות השניים. משה ירד מהר סיני בפעם השנייה, אולי אפילו באותו המסלול, אך הפעם לא שבר את הלוחות. בארון הברית שהולך עׅם עַם ישראל, נמצאים שני הלוחות "אשר שברת ושמתם בארון תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון" (תלמוד בבלי, מנחות, צט א).
התורה שלנו, תורת חיים ומכילה את השבור ואת התיקון, את הרע ואת הטוב. בתווך ביניהם נמצא פוטנציאל התיקון וההשתנות של כל אחת ואחד מאיתנו. התיקון הוא התקווה להתחדשות ולריפוי. החיפוש שלנו בשנה האחרונה אחר מה המשמעות של להיות אדם בימים טרופים אלו, מלווה בסבל רב, אך הוא התיקון שלנו ורק ממנו נובעת התקווה.
ליום כיפור תשפ"ה אנחנו נכנסים עם הלוחות ושברי הלוחות, נזכור את החטופים והחטופות הנמקים במנהרות עזה, אלה שנלכדו בשער, ועוד לא חזרו אלינו. נבקש שכל חיילינו יחזרו בשלום ושהפצועים יחלימו וחזרת כל המפונים לבתיהם ולקהילותיהם. יום הכיפורים ננעל בתפילה לפתיחה "פְּתַח לָנוּ שַׁעַר, בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר, כִּי פָנָה יוֹם", ביום הזה נייחל ללבבות פתוחים, לסליחה ולחסד.
