רשמים ממסע אתחול לארצות הברית – כתב חבר הקבוצה, תומר קוטלר

חזרתי מ- 8 ימי מסע בארצות הברית במסגרת תכנית "אתחול" של ארגון "קולות". בקבוצה היינו 14 יזמים ויזמיות מהעוטף שמובילים.ות מיזמים למען העוטף (לצערנו, אחד מחברי הקבוצה לא יכול היה להצטרף מכיוון שמשפחתו בדיוק עברה לדיור זמני).

במהלך התכנית והמסע נגענו בהמון תחומים ופגשנו מגוון של אנשים, ביקרנו בקהילות היהודיות בשיקגו ודטרויט, כולל מפגשים עם בכירים בפדרציות היהודיות וארגונים פרו ישראלים ופילנתרופים, כדוגמת JNF USA , כדי להכיר את האנשים מעבר לים אשר שותפים לחזוננו – שמדינת ישראל תהיה בית בטוח לכל היהודים בעולם ומדינה משגשגת תרבותית וכלכלית.

מעבר לעשייה הכמעט בלתי נתפסת של אותם ארגונים, מה שהדהים אותי במיוחד היה לראות ולהרגיש את כמות החום והתמיכה שקיבלנו בכל מקום שרק הגענו אליו.

אחד המשפטים שלא אשכח, הוא התשובה לשאלה ששאלנו את אחד מחברי ההנהלה של הפדרציה היהודית בדטרויט במפגש במרכז הפדרציה בעיר.

"יש לך משפחה בישראל?" שאל אחד מחברי הקבוצה בתמימות

"כן, יש לי 7 מיליון קרובי משפחה בישראל".

התשובה הזו הדהימה אותי

לא יכולתי שלא לחשוב "למה הם כל כך שמחים לראות אותנו? איך זה שמעולם לא נפגשנו והם מרגישים כל כך מחוברים אלינו (ואנחנו אליהם). אנחנו בסך הכל חבורה של אנשים פשוטים מארץ קטנה ומורכבת שמנסים לדאוג למשפחתם וחבריהם".

אבל אז הבנתי שלושה דברים:

1. מדינת ישראל של ימינו היא פרויקט שנולד לפני יותר מ- 100 שנים אי שם באירופה של סוף המאה ה- 19. יהודים רבים בכל העולם רואים במדינת ישראל כפרויקט של כל העם היהודי בכל העולם, הם מושקעים במדינה ורוצים בהצלחתה לפחות כמונו, ולעיתים נדמה שאפילו קצת יותר.

2. אנחנו, האנשים שחיים במדינת ישראל, ובמיוחד האנשים שמחליטים לקום, לעשות, לשנות, שמבינים ש"ייאוש הוא לא תכנית עבודה" (הקרדיט למשפט שייך לדורון סלומון, חבר משלחת יקר, תושב כפר עזה שאיבד את בנו ב-7 באוקטובר ונמצא כבר למעלה מ-11 חודשים מחוץ לבית, ובכל הזמן הזה פועל לקידום פרויקט תרבותי גדול באיזור הנגב המערבי שיקדם משמעותית את השיקום והפיתוח באיזור הנגב המערבי), אנחנו האנשים שמבינים שההיסטוריה נכתבת לנו מול הפנים. אנחנו החלטנו שההיסטוריה תעבור דרכנו, ולא לידנו.

3. כולנו, העם היהודי, העם בישראל, אנחנו חלק מברית ייעוד, ולא ברית גורל.

ההבנות האלה, ועוד רבות אחרות אשר הגיעו בעקבות התכנית והמסע, אותן היריעה קצרה מלהכיל, ילכו איתי קדימה בשנים הבאות ויהוו חלק משמעותי בעשייה ובבחירות שלי בחיי.

לסיום אני רוצה להודות לארגון קולות, ולכל האנשים אשר השקיעו זמן, משאבים, וניכר שגם הרבה במחשבה בבניית התכנית והפיכתה מחזון למעשה.

אני חושב שאני מדבר בשם כל חברי הקבוצה, אם אגיד שבזכותכם אנחנו מרגישים שלא רק שאנחנו יכולים להשפיע ולבנות מחדש את חבל הארץ שלנו, אנחנו מחויבים לכך מתוקף היותנו מסוגלים.