התכנסנו במעלה החמישה לסמינר שבת תוכנית העמיתים של ארגון קולות, קבוצה מגוונת של אנשים מעולמות תוכן שונים ורקעים רחוקים זה מזה. ההיכרות המוקדמת בינינו הסתכמה בארבעה מפגשים בלבד, שהיוו בסיס ראשוני לדינמיקה, שהתפתחה במהלך השבת. אני תל-אביבית , ברמ"ח איבריי, ועד לתחילת התוכנית, מפגשיי עם דברי תורה הסתכמו בנלמד בתיכון.
אני דור שלישי לשואה, בת למשפחת מהגרים ונוודים. גדלתי בבית אתאיסטי שבו היהדות התקיימה כרקע נסתר, נוכחת-נפקדת שיש להסתגל אליה אך לא בהכרח לאמצה. בעודנו מטיילים בעולם, היא נתפסה כמשקולת שיש לתמרן לצדה, ובארץ – כנטל שיש לפרקו. כך צמחתי, מרוחקת ומסתייגת, חוששת מכל כפייה דתית, מכל איום על ערכים ליברליים וחירות המחשבה, שנראו לי לעיתים כניגודם של חיי הדת. איני יודעת להצביע על רגע של תפנית, אך היו אלה א.נשים וספרים שהציתו בי סקרנות – לא אל הדת במובנה המסורתי, אלא אל המקורות, אל השפה והערכים החבויים בהם. בזהירות, אולי אף מהוססת, מצאתי עצמי לראשונה בחיי חווה שבת באופן מלא, מוקפת באנשים ששותפים לערכים חברתיים דומים, אך מביאים עמם נקודות מבט שונות, שיח מורכב ולעיתים מחלוקות מהותיות.
בעידן שבו הקיטוב מעמיק וכל אחד חי בתוך תיבת התהודה של עולמו, מפגשים כאלה הופכים נדירים וחשובים פי כמה. העיסוק בטקסטים – מקראיים, ספרותיים, פרשניים – והדיונים סביבם מאפשרים שהות בתוך מחלוקת, מרחב שמאתגר, אך גם מפרה. השבת לימדה אותי שלצד חילוקי הדעות, ניתן גם לטפח מכנה משותף משמעותי. האתגר אינו קטן, אך התמורה גדולה – תקווה מחודשת לשיח שיש בו עומק והקשבה.
העושר הטקסטואלי והמבט הרב-תחומי על מקורות קדומים הפכו את הדיונים למרתקים. אך יותר מהטקסטים, היו אלה האנשים שסביב השולחן שעיצבו את החוויה. זכיתי במנחה רבת תבונה ורגישות, היודעת להוביל ולנווט בין הקולות השונים, להעניק לכל דעה מקום ולהציב זרקור על ניואנסים סמויים. והקולות – חבורה של יחידים שהם עולם ומלואו, שכל אחד מהם מביא עמו זווית מרתקת, שכל דיון עימם הוא פתח לתובנה חדשה.
טקסי השבת לכדו אותי. האפשרות להאט, לשים סימן קריאה בתוך רצף החיים, להקדיש רגע של הכרה והוקרה. בחרתי לאמץ חלק מהמנהגים, להתאים אותם לשפה ולסגנון חיי, אך לא לוותר על ערכם המהותי.
כששבתי הביתה ושיתפתי בחוויותי, לא איחרו לבוא ההקנטות על "חזרה בתשובה", למחרת, במהלך שיחה אקראית, בן זוגי העיר בחיוך: "זה כבר ממש בית שמאי". עבור אחרים, זהו אולי ביטוי שגרתי. עבורנו – זו יציאת מצרים פרטית.
תודה על שבת מכוננת, שהגיעה בתזמון מושלם לקראת חודש מורכב ומציף בארצנו רוויית המחלוקת.
