מסיימת את תוכנית העמיתים בקולות בתחושת הכרת תודה עמוקה.
מהרהרת כמה יקר הפך עבורי המפגש הזה, אחת לשבועיים מסביב לשולחן המשותף. זמן שבו יכולתי לצאת מעשיית היום יום אל עבר מבט רחב ומחשבה עמוקה.
נזכרת איך מילים ומחשבות שנאמרו סביב השולחן חזרו להדהד בעשיית היום יום. וכמה משמח היה לגלות שרוח ומעשה יכולים להיפגש.
מבינה שהמפגש הזה הוא עדין ורגיש וזקוק לטיפוח.
מבקשת לקחת איתי את מה שקיבלתי בשנה הזו. את הטקסטים, את הקשרים האנושיים, את האפשרות לעצור פעם בכמה זמן ולהתבונן מסביב וגם בפנים.
אבל יותר מכל אלו, אני מבקשת לקחת את הלב הפתוח, ואת הרצון להקשיב, לשמוע ולראות זו את זה בעיניים טובות ונפש פתוחה.
