יניב הגי, (53), נשוי לאיילת ואב לשלושה ילדים גדולים, תושב בארי ב 20 שנה האחרונות, מהנדס במקצועו, כיום אחראי על השקעות ריאליות בקיבוץ ועובד בדפוס בארי כמרכז תחום החדשנות וAI. בעבר בוגר תכנית מנדל בנגב והשתתף במחזור השני של תכנית 'אתחול' בקולות לתושבי העוטף.
המעבר לעוטף
המעבר לעוטף עזה התחיל בשלב ההייטק של יניב, לאחר תקופת "רילוקיישן" שנתיים בארה"ב ושנתיים בקוסטה ריקה, שבה גם נולדו לו שני ילדים, כשנמאסו עליהם חיי הנדודים והם חפשו להשריש שורשים. הם חוזרים לאזור ילדותה של אשתו, ילידת כיסופים, שהוריה עברו לבארי, וכך הם קובעים את משכנם בקיבוץ בארי בשנת 2005, תקופת ההתנתקות. "אני עירוני במקור, לא היה לי מושג מה זה קיבוץ, אבל ברגע שהגעתי התאהבתי בקהילה ובסט הערכים שמאד התאים לתפיסת עולם שלי. הגענו עם שתי מזוודות ושני ילדים". מאז עבד בתנועה הקיבוצית, ולפני כן היה גם מזכיר הקיבוץ.
השביעי באוקטובר
יד המקרה או לא, אומר יניב כי "באפריל 2005 הגענו לבארי, ובדיוק עשרים שנה אחרי, ב2025 שוב בחרנו מחדש לחזור לקהילת בארי פה בחצרים אחרי שהתנתקנו לשנה בגן שמואל לבחון את צעדינו ולהחליט הלאה, בעקבות השביעי באוקטובר". העזיבה בעקבות השביעי הייתה חשיבה מחדש על המחירים של עשרים שנות מלחמה והשפעותיהן על הילדים שכיום הם כבר בוגרים, עם שאלות על האחריות שלו כאב המשפחה.
"היתה תקופה של סבבים בלתי פוסקים, הייתי מזכיר הקיבוץ, ואז תפס אותנו השביעי באוקטובר. למזלי, או לשמחתי, לא יודע, אין לי מילה טובה לתאר את הדבר הזה, אנחנו כולנו בחיים כל המשפחה, למרות שכולנו היינו שם. זה די נדיר שכל המשפחה לא נפגעה, יצא לי הרבה לשאול את עצמי למה המשפחה שלי ניצלה, לא מצאתי לזה תשובה. באיזשהו שלב עזבתי את השאלה למה, ומה שחשוב לי זה מה המשמעות שאני נותן לזה".
משמעות
אחרי השביעי באוקטובר יניב מקים עמותה בשם "זיכרון 710" של איסוף וואטסאפים מה7.10, זה התפתח להיות ארכיון של מיליון ומאתיים אלף הודעות וואטסאפ, סרטונים ותכנים, עם אתר אינטרנט. זה ארכיון ראשון מסוגו בעולם, ויניב משמש כיו"ר הארכיון בהתנדבות: "לי מאד חשוב שאנחנו מהעוטף נספר את הסיפור בקול שלנו ולא שיספרו עלינו את הסיפור". על החוויה האישית שלו בתוך המיזם שיצר הוא אומר, "אני לא מעז לפתוח את הוואטסאפים, אבל אני כן יודע מה זה עושה לאנשים כשהם מקבלים אותם בחזרה. כל מי שיצא משם בחיים יש לו רגשות אשם באופן כזה או אחר וברגע שהוא מקבל דרך הוואטסאפ מבט חיצוני על מה שקרה זה גורם לאיזושהי מנוחה, איזשהו סדר, וזה גורם לו לפגוש את עצמו באופן מעצים. בשבילי זו שליחות".
קולות
עם היוזמה של "זיכרון 710" מגיע יניב לתכנית אתחול בקולות, וכך הוא מרוויח חברים לחיים מהעוטף שבקשר אתו עד היום, ואפילו מסייעים בעצרת שתתקיים בשבוע הבא. בזכות התכנית יניב הרוויח נקודת מבט חדשה ומעניינת על הקונפליקט של יהדות ארצות הברית, על המתח שבין הליברליות שלהם לבין המחויבות שלהם ליהדות ארץ ישראל. זה קונפליקט שלא מכירים אותו בארץ, וזה עבור יניב, עוד נדבך ב"גם וגם" שהוא מרכיב בתוך עצמו מאז השביעי באוקטובר. "אם לפני השבעה באוקטובר העולם היה יותר דיכוטומי של ימין שמאל, בעד נגד ביבי. אז תוך כדי השבעה באוקטובר נכנס לי העניין של ה"גם וגם", למשל שמי שחילץ אותי מבארי אלה מנחם קלמנזון ואלחנן שהם מתנחלים מעתניאל. או חוסר האונים שהרגשתי בממ"ד אל מול הכוחות והעוצמה שגילינו כקהילה וחילצנו משפחה מהאש, אז היו הרבה מאד כוחות ביחד עם חוסר אונים. איבדתי אמון בבני אדם ומצד שני קיבלתי הרבה אמון בבני אדם. אז הרבה מאד גם וגם".
עצרת תמיכת העוטף בתושבי הצפון ("הצפון לא לבד")
אחרי שיניב מדבר עם אחיו בצפת ועם חבר טוב מנהל מפעל בקרית שמונה, ושומע את ההתמודדויות שלהם, הוא מרגיש כאילו הוא מדבר עם עצמו שלפני השבעה באוקטובר. "בבת אחת נזכרתי בתחושה עד כמה הרגשתי לבד. כמה היינו במלחמה וכל הארץ היתה בשגרה והרגשנו לבד. והיום הם במלחמה ואני בשגרה. ואני רוצה לתת להם את התחושה שהם לא לבד."
כך נוסדה העצרת שתתקיים השבוע בראשון בערב 21/6 בשער הנגב, צומת הקשתות למען תמיכה בתושבי הצפון. "הצפון לא לבד" כתוב בפלאייר. יניב מגייס שותפים ובונה את העצרת הדרומית למען הצפון. התנועות והרשויות הדרומיות, אנשי גוש עציון, יגיעו כולם לעצרת, ללא שיוך פוליטי. נציגי ציבור בתפקידים שונים יעלו לבמה וידברו אל אחיהם המקבילים בצפון. מנהלי קהילה, חקלאים, וותיקים, אנשי ארגונים אזרחיים, ברית הנגב וההר, וגם זמרת ונגן מבארי שיעלו לנגן. בסוף הערב מתוכנן שכל ראשי הרשויות יעלו לשיר יחד "התקוה" וזה מבחינת יניב המסר, רגע לפני הבחירות מתאחדים עבור הצפון, ולא משנה הדעות הפוליטיות, הן לא רלוונטיות לעצרת הזו. העצרת כמובן תשודר בלייב ביוטיוב.
לסיכום
מבחינת יניב, כשנולד הוא קיבל קלפים טובים, משפחה חמה וסביבה טובה, ויש לו אחריות לעבוד איתם עבור משהו שגדול ממנו. אחרי השביעי באוקטובר הוא מרגיש שהוא וחבריו נכנסו לתוך "משייפת כזו שצמצמה אותנו, הורידה שנות חיים, אבל השאירה גרעין הכי מהותי והכי חשוב, הסירה את העיקר מהטפל. והדברים כעת מאד בהירים לי". הוא חווה אותו ואת חבריו ביכולת ובבהירות שמחדדות לו את האפשרות להביא את עצמו לידי ביטוי ולתת משמעות לעובדה שהוא ניצל. מבחינתו, הבהירות שהוא קיבל זו המורכבות של ה"גם וגם", בלי פתרונות, עם סימני שאלה, עם קונפליקטים, אבל עם יכולת ורצון להביא את האהבה לידי ביטוי.
