הכר את הבוגר – ראובן אדרעי

ראובן אדרעי, בוגר מחזור 24 של תוכנית העמיתים, הוא מנהל תחום בכיר הבטחת הכנסה ואוכלוסיות מיוחדות, שירות התעסוקה הישראלי. הוא גר בבית חגי שבהר חברון, נשוי לטלי ואב לחמישה ילדים, הוא שליח ציבור בנשמתו, לב פועם מאחורי שורות הנתונים, עיניים שרואות בני אדם במקום "קהל יעד".

כבר 25 שנה שהוא נמצא בלב ליבה של אחת המשימות החברתיות החשובות במדינה – חיבור בין אדם לפרנסה, בין תקווה למציאות, בין משבר לצמיחה. מנער שליחויות, דרך ניהול סניפי בית שמש וירושלים בשירות התעסוקה, ועד לעמידה בראש תחום אוכלוסיות מיוחדות – כל תפקיד היה מבחינתו עוד נדבך בבניין חייו כעדות שפועל למען מי שלא תמיד נשמע.

ראובן הוא בוגר תואר ראשון במנהל ציבורי, תואר שני במנהל עסקים וייעוץ ארגוני, מוסמך לאימון אישי ולהנחיית קבוצות. אך יותר מכל – הוא איש של אנשים. כמי שעומד בראש תוכנית 'מעגלי תעסוקה' הוא ידע שזה לא עוד "פרויקט ממשלתי" – אלא מהלך שמבקש לאחוז בכתפיהם של אלו שנותרו מאחור, ולהוביל אותם לאור."יש חזון לתוכנית שמלווה את כולנו – לא מוותרים על אף אחד. לא משאירים אף אחד מאחור. כל אחד יכול. רק צריך להדליק את הניצוץ."

124,000 דורשי עבודה נכנסו לתוך התהליך. כיום, מעל 94,000 מהם – עובדים. חיים ונושמים תקווה. "94,00 זה לא מספר. אלה משפחות, שולחנות שבת, ילדים עם ילקוטים. זו תעודת זהות של עשייה שלא מוותרת על אף אחד."

הגישה של ראובן חורגת ממודלים מוכרים. הוא לא רק נותן חכות – הוא מלמד איך לדוג. איך לחלום. איך להאמין. "אין אחד בלי חלום", הוא נוהג לומר, "צריך רק לזהות את הניצוץ ולהתחיל ממנו." מכורים נקיים, אסירים משוקמים, נשים חד-הוריות, צעירים מהפריפריה, עולים חדשים – כולם קיבלו הזדמנות. קיבלו מישהו שהאמין בהם כשאולי שכחו איך עושים את זה לבד.

לקולות הגיע מתוך געגוע. "רציתי לפגוש עולמות שלא נגעתי בהם, אנשים אחרים, מבט אחר על התורה שאני מכיר". הוא גדל על פשטות התורה והחסד – אבל מצא בקולות עושר גוונים מרתק. ד"ר לחינוך, משפטן, רב, פעילה חברתית, קצין בכיר – כל אחד מהם הביא את ליבו וראייתו, וביחד נרקם מארג של חיבורים שנוצרו דווקא מהמקומות המורכבים. "הכי חזק זה כשאנחנו לא מוותרים על הדעות שלנו, אבל כן בוחרים לשבת יחד. לא בשביל לשכנע – בשביל להבין. לזרוק כמה תפוחים יחד לתנור, ולגלות את הריח החדש שהם יוצרים. אפילו קשרים שנראו במבט ראשון בלתי אפשריים הפכו לקשרים אנושיים עמוקים". הוא מספר על חבר מהקבוצה – ראש הבית הגאה בירושלים – שהפך לאחד הקרובים אליו. "הדיאלוג היה אמיתי. נוקב. אבל מתוך כבוד הדדי נוצר חיבור. פתחנו שיחה על אמת, וזה היה רגע של צמיחה לשנינו."

מאז סיום התוכנית, הקשרים האנושיים נשמרים ומבשילים – שיתופי פעולה, מפגשים, הרצאות, ולב פועם של קבוצה שהפכה לקהילה. כי בעיניו – זהו לב של הלימוד בקולות: לא רק לימוד, אלא חיבור. לא רק טקסט – אלא לבבות. הוא בחר לסיים את הדברים עם ציטוט מהשירה של לאה גולדברג, 'למדני אלוהי':

"למדני, אלוהי, ברך והתפלל

על סוד עלה כמל

על נוגה פרי בשל,

על חירות זו לראות, לחוש, לנשום, לדעת

לקוות, להיכשל."