תוכנית אתחול 2 יצאה לדרך בחודש פברואר במפגשי לימוד פעם בשבועיים. המחזור הזה היה מיזם משותף של קולות עם עתיד לעוטף.
וכך התקבצנו קבוצה של יזמים מהעוטף, אנשים שהיו בלב התופת, זכינו לצאת ממנה בחיים ובחרנו לצאת לדרך של עשייה למען שיקום העוטף. כל אחד ואחת בפרוייקט ייחודי שיאפשר חיים טובים ומיטיבים יותר עבור קהילות העוטף כולן. מהמפגש הלימוד ולאורך המפגשים שאחרי יכולנו לראות את תהליך בניית הקבוצה, את חיבורי הלב ואת עוצמת היחד.
בשבוע שעבר יצאנו יחד למסע בארה״ב, שמטרתו מעבר להיותו שלב משמעותי בתהליך בניית הקבוצה, להכיר את יהדות אמריקה, את הזרמים השונים ביהדות, את ההבדלים בין הקהילות השונות ואת היחס לישראל וליהדות.
את החיבורים השונים לישראל פגשנו שוב ושוב לאורך המסע, כל פעם מנקודת מבט מעט שונה. ברוב המקרים החיבור כל כך נוכח ומשמעותי, שמצאתי את עצמי לא פעם מזילה דמעה של הודיה על חיבור משמעותי כל כך שקיים ומעמיק שלא הייתי ערה אליו. להבין את החיבור של יהדות צפון אמריקה עם ישראל, את התלות ההדדית הזו, את העומק של החיבורים וההשפעה שלהם על שני הצדדים , זה מרגש. זה פותח את הלב ושינה לא מעט תפיסות של כולנו לגבי עצמנו, את החיבור שלנו עם ישראל ואף את החיבור ליהדות התפוצות.
באופן כללי אחד הדברים היפים במסע הזה היה לגלות את התפיסה היהודית בתפוצות, ההזמנה הזו שתמיד נוכחת לכל מי שחפץ להשתלב. הפתיחות לכל דעה, תפיסה וחיבור. החלום האמריקאי – הכל אפשרי, להכל יש מקום.
המפגש עם פסיפס הזהויות של היהודים האמריקאים, היווה מפגש עם חלקים שונים בזהות היהודית ישראלית ובכלל שלנו. הבחירה היהודית היומיומית השונה כל כך מהחוויה הישראלית מאפשרת חשיבה חדשה וחשובה להבין את תפקיד בית הכנסת בעידן של בחירה אינסופית, והחשיבות להשאר אטרקטיבית ורלוונטים. לא רק עבור יהודי התפוצות אלא גם עבורינו פה בישראל.
המסע כולו היה עוצמתי , פותח עיניים לב ומיינד. ועם כל מה ומי שפגשנו בדרך המרגשת הזו, בהודיה גדולה על הזכות. אני חושבת שהרגעים העוצמתיים ביותר היו במפגש שלנו כקבוצה שנבנתה בדרך. העיניים הטובות שלנו אחד לשני. הלבבות הכנים, גדושים אהבה ללא הכרות או בחינה, מעין הסכמה שקטה שפה אפשר פשוט להביא אהבה ולתת לה מקום.
צוות המסע שלנו – דותן, שושנה וליאון היו עוגן משמעותי מהיום הראשון וימשיכו להיות. כל אחד מהם הביא את החלק שהשלים את האחרים ויצרו עבורינו מרחב בטוח להיות הכל מהכל – רציניים, חשופים, פתוחים, מכונסים, שטותניקים. לרגע מבוגרים עם כל מה שבא עם זה, ולרגע ילדים שזקוקים להכלה. אתם ברכה ומתנה ברבדים רבים כל כך עמוקים. תודה רבה!
בפילדלפיה פגשנו את יונתן שליווה אותנו לאורך המסע והיה השקט בתוך התנועה החיצונית והפנימית הבלתי פוסקת. תודה עליך, יונתן.
ואז יש אותנו. וואו וואו איזו ברכה הקבוצה הזאת. אני מוצאת את עצמי כבר ימים רבים פותחת את היום ומסיימת אותו בהודיה על הקבוצה הזו, על הזכות להיות חלק מקבוצת אנשים של לב ענק, של עיניים טובות, על מקום שאפשר להיות בו הכל מהכל ועדיין לקבל חיבוק של אמת, על האפשרות פשוט להיות תודה, תודה, תודה.
על מסע שהתחיל לפני מספר חודשים וימשך חיים שלמים.
