רונית וזהבה, הן בוגרות תוכנית 'מובילים בחינוך ורווחה בשלטון המקומי' תשפ"ד.
זהבה, תושבת קריית גת ומנהלת את אגף החינוך מעל 25 שנה. מעבר לפעילות השוטפת של ניהול השפ"ח (שירות פסיכולוגי חינוכי), קידום נוער, קב"סים, מנהלה ושירותים, זהבה עמלה להשיג כמה שיותר תוכניות "מעבר", עם ערך מוסף לתוכנית הלימודים הבסיסית, כגון העשרה ומצוינות במתמטיקה, פיזיקה ומדעים.
"אני אוהבת את מקום עבודתי. יש מנהלי מוסדות חינוך מצוינים, שאיפה למצוינות מתמדת, בגרות חברתית ותרומה לקהילה. בשנים האחרונות העיר גדלה, אנחנו קולטים הרבה תושבים חדשים, האתגר הוא התנודות שיש בין העיר הישנה לוותיקה, בקליטת תלמידים חדשים, לבחור מנהלי בית ספר וצוות איכותי, יש צורך לתת מענה ואוזן קשבת לשונות ולצרכים השונים באוכלוסייה".
רונית הגיעה לקריית גת לאחר שהתחתנה עם בן המקום, התחילה כעו"ס בתפקידים שונים, שיקום ונכויות, גיל הרך, ילדים ונוער בסיכון, אלימות במשפחה, חוק נוער ומדריכה ראש צוות. היא בוגרת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית וטיפול באומנויות ובשמונה השנים האחרונות היא מנהלת את האגף לשירותים החברתיים.
"קרית גת עיר מאתגרת מאוד, עיר שיש בה אוכלוסייה מגוונת: עולים וותיקים ילדי הארץ, צעירים ואזרחים ותיקים, משפחות מהמגזר החרדי מכל מיני חצרות, משפחות מכל העדות, משפחות מסוציואקונומי נרחב, ממש כור היתוך ארצי. לצערי, זה אומר שיש צורך להתמודד עם משברים ומצוקות בכל התחומים, מצוקה כלכלית, אבטלה, חוסר בשלות הורית, תעסוקה, נכויות ומוגבלויות- באופן חוצה מגזרים. עם הגידול הדמוגרפי המואץ של העיר, הגיעו משפחות מוחלשות מערים רבות, זה יוצר עומס וקושי על כ"א הקיים באגף. המלחמה גם הולידה צורך ניכר לטפל באוכלוסיות שלא היו קודם אוכלוסיות יעד, יש פה משפחות מאוד מורכבות הנזקקות לשירות עו"ס ממספר תחומים. התחלנו את המלחמה בסד"כ מצומצם, פחד וחרדה שהיו גם בקרב המטפלים ונותני השירותים, היה צריך לחזק את עצמנו ואת העובדים שלנו, להקשיב לצרכים שלהם. הוקמה שמרטפיה לילדי עובדים במרחב מוגן. הזמנו הכשרה מקצועית בנושא חוסן אישי, כדי לטפל במטפל, זה היה כורח המציאות. יצרנו תשתית של צוותים מותאמי אוכלוסייה, וגם עסקנו בחלוקת מזון. מי שעובד באגף לשירותים חברתיים בקריית גת יכול לעבוד בכל עבודה".
הן הגיעו לקולות יחד כ"זוג" של חינוך רווחה מאותה עירייה, לא הרבה אחרי תקופה קשה עבור כל אחת מהן, בהן איבדו את בני זוגן. הלימוד חיבר בינן והידק את קשרי העבודה. מתוך החיבור, לטענתן, המסר שעובר לאוכלוסייה הוא של רצף שירותים ועמידה יחד. העובדה שבתוכנית קולות זיהו שחינוך ורווחה אלו עמודי תווך נתנה להן ערך ומשמעות ודלק להמשיך לתפקד – מבינים בחשיבות העשייה. החיבור עם מנהלי האגפים מרשויות אחרות איפשר פרופורציות, להכיר אנשים טובים, ערכיים, שמתמודדים גם הם עם אתגרים.
רונית: "הלימוד היה מעניין, מרתק, תורם מאוד. לומדים מהעבר, אנשים חכמים שהתמודדו עם אותן דילמות, אולי צריך ללמוד מהם. בטח כשהם מהעם שלנו – נצליח להחזיק מעמד נגד כל הסיכויים. הופכים את איש המקצוע ליותר טוב ממה שהוא היה קודם, מחבר בין המוח ללב באופן שקשה לי לשיים. זה עזר לי בחשיבה יצירתית, לראות את האדם שמעבר לעובד ומתוך זה להניע לעשייה. פעמים לא מעטות התקשורת בין חינוך ורווחה תלויה באנשים, אין אגו והם מתחברים. היינו גאות להיות מייצגות של עיר, לא את החלקים החלשים שלה, שהרבה פעמים באים לידי ביטוי, אלא את החלק של העשייה, הפועל והיוצר".
זהבה: "לא הכרתי לימוד קודם, היה לי זר, היה מאוד נינוח ונעים, עוטף, חודר. היינו בסיור שבוע בצפת וראינו עיר כורעת תחת הנטל. במהלך הקורס כל אחד הביא סיפורים אישיים, דמות של מישהי חזקה ואיתנה, פתאום לראות את השברים שלה, זה סייע לחיבור. השבת בכפר המכביה, הכל היה מושקע ומתוכנן לפרטי פרטים. נתן תחושה של חלק ממשפחה".
רונית: "הפעילויות, הסיורים היו כל כך משמעותיים שלא היה איכפת לי לעזוב את הבית לשישי שבת…".
מתוך החיבור בינינו נוצרו מפגשים משותפים של חינוך ורווחה בעבודה יחד מול מקרים של ילדים מורכבים. בימים אלה ואל מול אתגרי העבודה אחרי ה- 7.10, הן אף הביאו השתלמות של קולות לצוותים שלהם.
זהבה: "המחלוקות בין המחלקות עדיין קיימות, אבל אנחנו כל הזמן חושבות איך מחברים את הכוחות. כשיש אירוע בסיכון, עושים שיח משותף, כשאדם יודע מי האדם שמדבר איתו מאחורי השפופרת, זה עוזר הפסק זמן הזה, כל כך הרבה דברים, לכולם מחכה כל כך הרבה עבודה, ובכל זאת מתפנים, זה נותן משהו, מאפשר רוגע. אני בטוחה שמערכות היחסים יהיו יותר טובות ממה שהיו קודם".
רונית: "אנחנו מתערבים במקום הקדוש הזה שנקרא משפחה, לפעמים בכפייה, כשעושים יחד, כל אחד יכול לתרום בדרכי ההתערבות והחיבור הוא יותר מסך החלקים שלו. בדרך כלל העובדים נפגשים באירועי קיצון, ופתאום להכיר את האדם מאחורי הטלפון, הדו"ח, הצורך באבחון, זה עו"ס ופסיכולוג מהשפ"ח, ועכשיו מכירים את הפנים והשמות. כשהאחריות לא לבד, אתה בוחן את עצמך, את קבלת ההחלטות, האם אני עושה טוב? בעבודה היומיומית, אנחנו מקובעים קצת, כבר יודעים מה לעשות, מתוך זה פועלים. זה חוסך אנרגיה, אך גם כשלא מגיעים לתוצאות, חוזרים לאותו דפוס שהיה מוכר לי. הלימוד בקולות פותח צ'אקרות, מעורר דיונים ושיח מנקודת מבט לא אוטומטית. יש לי דעה ועמדה, אותן חשוב להעביר בסוג של 'מעגל אש', לשמוע דעות אחרו. כמו שיהלום אם יעבור מעגל אש, יישאר, הוא ילטש את עצמו יותר".
