מדרש בגמרא מספר על המשיח, שעד שהוא יבוא הוא מחכה עם המצורעים מחוץ לשער של רומא (סנהדרין צח ע״ב). לפי מדרש זה, הגאולה מחכה עד שהאימפריות השולטות ידאגו לצדק כלפי הדחויים של החברה. גישה זו מניחה את דעתנו – שכן זה תלוי בהם: במנגנוני הצדק של ״הגויים״.
אולם מה אם זה תלוי בנו? מה אם אנחנו ״האימפריה״ ששולטת ובירתה ירושלים? יום ירושלים מציב לנו אתגר. שהרי אם ירושלים ״טבורו של העולם״ (תנחומא קדושים י), בירושלים נימדד ביחסינו אל המצורעים והחלשים. ממנה יצטרכו לצאת לעולם מאזני צדק. ואכן ר׳ יוחנן אומר זאת מפורשות: ״אמר הקדוש ברוך הוא: 'בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר' (הושע יא ט) – לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה.״ (בבלי גיטין ה ע״א).
ביום ירושלים זה, אנו חוגגים את מרכזיותה של ירושלים – את אחדותה ואת הגיוון שבה. אך זוהי חגיגה שיש בה ציפייה גדולה ובעיקר – אחריות גדולה. עלינו להסתכל עליה – על רחובותיה, על הצדק שבה, על השלום שבה – ולשאול את עצמנו: האם עלינו לעשות דבר-מה בירושלים של מטה כדי להביא אותה על תיקונה, כדי שה׳ יבוא לירושלים של מעלה?
יום ירושלים שמח!
