ואיל מוגרבי, בוגר תוכנית 'מובילים בשלטון המקומי' הוא ראש מועצה של עין קניא. ואיל יליד עין קנייא, גם אישתו שדא רופאת שיניים, ושם הם מגדלים את בנו ובתו וניס ורוסלן.
ואיל ספורטאי אומניות לחימה, מגיל 15 היה בנבחרת הצפון, ייצג את ישראל באליפות אירופה בדנמרק ואליפות עולם בקנדה 1995. הוא מאמן קרטה, בעל חגורה שחורה דאן 8, היה מאמן נבחרת רמת הגולן, שהשתתפה באליפות ישראל, וזכתה מקום ראשון באליפות אירופה. בנוסף ואיל אימן באופן אישי בכושר הגופני שחקני כדורגל של הפועל קריית שמונה, שכמה מהם דוגמת, שיר צדק, ויאם עמאשה, התפרסמו כשהגיעו לנבחרת ישראל, תמר כץ- בנבחרת האולימפית של ישראל להחלקה אומנותית על קרח. לאורך השנים ואיל עבד כמורה לחינוך גופני בקרית שמונה, בבית הספר אביטל במרום גולן, ובתיכון הטכנולוגי 'עתיד' במסעדה.
למועצת עין קיניא ואיל הגיע כמנהל בהתנדבות של מחלקת הספורט, בשנת 2018 התקיימו לראשונה בחירות מוניציפליות דמוקרטיות בכפר. עד אז המינוי היה מטעם שר הפנים. ואיל החליט להגיש מועמדות. הייתה התנגדות גדולה בכפר, במיוחד של הדתיים, לבחירות דמוקרטיות. במלחמת ששת הימים ויום כיפור, הרבה משפחות מהכפר עברו לסוריה וללבנון, ויש לא מעט משפחות מפוצלות, שחלקן בצד הסורי. היה פחד שהשתתפות בבחירות כמוהה כהכרה במדינת ישראל שתפגע במי שבצד השני של הגדר. גם לואיל יש משפחה בסוריה, איתם הוא בקשר טלפוני או שנפגשים בירדן. משלחת של שיח'ים הגיעה אליו וביקשה שיסיר את המועמדות שלו. הוא סירב. הטילו עליו חרם דתי חברתי, ואחרי לא מעט מכשולים נוספים בדרך, הוא נבחר לראש המועצה.
החזון שלו כראש מועצה הוא לשנות את תפיסת העולם של התושבים ולהביא אותם להיפתח לחברה הישראלית. "אנחנו חלק מהמדינה. גדלתי בבתי ספר ישראלים. מגיל 15 התחלתי להשתתף בנבחרות עם יהודים. אני אדם של דו קיום, של שלום, אוהב את החיים המשותפים. בסופו של דבר, אנחנו חיים כאן והמשילות היא ישראלית, חשוב לי שידעו לחיות ביחד. אני חוזר לקשר של משה ויתרו, שהוא הנביא שלנו, הנביא שועיב. אנחנו עדות שהכי קרובות אחת לשנייה. גם את הדרוזים ניסו להשמיד ויש לנו חיבור של מיעוטים שנרדפו". ואכן חל מהפך בכפר בתחום. כאשר נכנס לתפקידו היו בכפר 33 בעלי אזרחות ישראלית, היום התאזרחו מעל 600.
"אני התאזרחתי לפני 17 שנה. אני חי במדינה, טס לחו"ל, כל פעם יש בלאגן, צריך להזדהות מה אני ומי אני. כאן גדלתי ולכן אני רציתי להתאזרח. אבא שלי בא ואמר לי, המצב קשה, יש קרובי משפחה בצד השני, זה מדאיג. כשהתאזרחתי הגיע המורה לחינוך גופני, ואמר: האם זה נכון מה ששמעתי? אמרתי כן. הוא חשש שכל הצעירים יילכו בעקבותיי. אמרתי לו נכון, הגיע הזמן שהצעירים ולא המבוגרים יחליטו. היום גם צעירים מאוזרחים, וגם המבוגרים".
כראש המועצה, מוקדי ההשקעה שלו הם ה'משולש'- תיירות חקלאות ספורט. הוא מגדיר את עין קיניא כ'פנינת רמת הגולן' ועומל כדי להכניסה לתודעה גם של אנשים במרכז הארץ ולנצל את הפוטנציאל התיירותי. מאפס תיירים בתחילת הקנדציה הגיעו למצב שבו שנה שעברה נכנסו לעין קנייא מעל שלושים אלף תיירים ומספר הצימרים עלה משש לשבעים. גם מבחינה עסקית, חשוב לו לקדם את הכפר שיהיה כמו היישובים היהודים. שני בתי ספר נבנו, אולם ספורט ראשון, הכי גדול ברמת הגולן, הוא ייסד מסלול ריצה מקצועי, עם כמה מקצים שעובר בעין קנייא. "מבחינתי חלום התגשם".
עין קיניא נמצא 6 ק"מ מהגבול, בכניסה הדרומית של הכפר יש כיפת ברזל, מעל ממוקם מוצב הר דוב ויירוטים מעליו כל הזמן. למרות זאת, לא הייתה פקודת פינוי. "אני לא כועס על זה. זה דו צדדי. מצד אחד לא מקבלים את הזכויות שלנו, למרות שנפגענו קשות מהפינוי של היישובים הסמוכים לעין קיניא. מצד שני, אנחנו היום החזית של מדינת ישראל. אנחנו שומרים על הגבול הצפוני. מה ששומר, זה לא הצבא, אלא היישובים הלא מפונים. אני שמח שאני פה ואני לא מוכן להתפנות כדי לשמור על הגבול, אחרת היינו יכולים לראות את חיזבאללה בתוך הגליל".
את הלימוד בקבוצה בקולות סיים לפני שנתיים, בקבוצה בה למד גם אופיר ליבשטיין ז"ל, ראש מועצת שער הנגב, שנהרג בשבעה באוקטובר. "התחברתי מאוד לתוכנית קולות. הלימודים מעניינים והעשירו אותי בידע. החוכמה היום היא ללמוד פסוקים מהתנ"ך ולהביא דוגמאות מהצד הדרוזי ומהאיסלאם. הקבוצה הייתה מאוד מיוחדת, הוסיפה לי המון ידע והעמיקה אצלי את המחשבה כמה אני צדקתי שאנחנו צריכים להיות יחד".
הביקור בארה"ב הייתה חוויה משמעותית עבורו, במהלכו אף חתם על הסכם עיר תאומה עם העיירה גרייט נק. "הכרנו את הקהילה היהודית והיה מאוד מרגש. ייצגתי את קולות, וגם סיפרתי להם על הדרוזים בישראל. המשפחה שלנו בצד השני של הגבול, אין מה להשוות את החיים שם לפה. אין רמת חיים כזאת כמו פה. אני לא יהודי והשליחות שלי היא להראות את פניה היפות של המדינה".
